קו רוחב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

איור של כדור הארץ. הקווים האופקיים הם קווי רוחב

קו רוחב הוא מעגל דמיוני על פני כדור הארץ המקביל לקו המשווה. קו רוחב נמדד במעלות, מ־0° בקו המשווה עד ל־90° בקטבים, תוך ציון האם מדובר בקו רוחב צפונית לקו המשווה (בחצי הכדור הצפוני) או דרומית לקו המשווה (בחצי הכדור הדרומי). קו הרוחב, ביחד עם קו האורך, של נקודה על פני כדור הארץ נותן את מיקומה המדויק. קו הרוחב נקבע על פי הזווית בין מישור קו המשווה לבין ניצב לפני כדור הארץ (אליפסואיד בקירוב טוב).

מספר קווי רוחב הם בעלי חשיבות: חוג הסרטן (23° צפון) וחוג הגדי (23° דרום) הם קווי הרוחב שרק ביניהם השמש עשויה להיות בזנית. צפונית לחוג הקוטב הצפוני (66° צפון) ודרומית לחוג הקוטב הדרומי (66° דרום) ניתן ליהנות משמש חצות. ארבעת קווי רוחב אלו מחלקים באופן גס את כדור הארץ לאזורי אקלים שונים.

המרחק בין מעלת קו רוחב אחת לסמוכה הוא 111 ק"מ. לדוגמה, זהו המרחק בין אדם הנמצא בקו רוחב 32° לזה הנמצא ב- 33°. וכך גם בין אדם הנמצא בקו רוחב 70° לזה הנמצא ב- 71°. מרחק זה הינו קבוע בין כל מעלות קווי הרוחב, וזאת בניגוד למרחקים בין מעלות קווי האורך, שהולך ומצטצמצם ככל שמתרחקים מקו המשווה ומתקרבים אל הקוטב. כנהוג בשימוש במעלות-קשת, מעלה אחת מתחלקת ל- 60 דקות, ודקת קשת מתחלקת ל- 60 שניות.

קו הרוחב הארוך ביותר הוא קו המשווה (שלמעשה מהווה את ההיקף המרבי של כדור הארץ- 40,000 ק"מ בקירוב), וככל שמתרחקים ממנו מתקצר אורכו של קו הרוחב. כך למשל, היקף כדור הארץ בקו רוחב 60° הינו 20,000 ק"מ בקירוב, וקווי רוחב 90° (הקטבים) מהווים למעשה נקודה אחת.

[עריכה] ניווט לפי קווי הרוחב

בעת הקדומה היה קושי למדוד את קוי האורך בצורה מדויקת, דבר שהקשה מאוד על הניווט בכלל, והניווט הימי בפרט. על פני היבשה אפשר היה להיעזר בתצורות הקרקע לצורך ניווט, אך ניווט בים פתוח היה דבר מסובך ומסוכן מאד.

הניווט הימי התבסס באותם זמנים בעיקר על קווי הרוחב. את קו הרוחב הנוכחי ניתן להסיק מתוך מדידת הזווית של כוכב הצפון מעל האופק (כלומר זווית הגובה של כוכב הצפון). המכשיר היעודי למדידת זווית הגובה של כוכב הצפון הוא הקוודראנט [1]. כמו כן ניתן היה להשתמש באצטרולב, או בסקסטנט.

מכיוון שקו האורך לא היה ידוע, שיטת הניווט הייתה להפליג צפונה/דרומה עד לקו לרוחב הרצוי, ואז להפליג מזרחה/מערבה לאורך קו הרוחב עד להגעה ליעד המבוקש.

שיטת ניווט זו לא הייתה מוצלחת במיוחד, וספינות רבות טעו בדרכן, אך היא איפשרה לבני האדם להפליג על פני כל הכדור במשך שנים רבות עד להמצאת הכרונומטר, שאיפשר ניווט לפי קוי האורך.