קירור יתר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קירור יתר, (supercooling), קירור של נוזל לטמפרטורה הנמוכה מטמפרטורת הקיפאון שלו בלא שיהפוך למוצק. תופעה זו עשויה להיווצר מכיוון ששיקולים אנרגטיים נותנים עדיפות למעבר פאזה שמתחיל סביב אתר התגרענות. בהיעדר תנאי זה, לא יתרחש מעבר פאזה בפועל, גם אם התנאים הסביבתיים מתאימים לכך (קרי - הנוזל מקורר אל מתחת לטמפרטורת הקיפאון).
לדוגמה: כאשר מים קופאים, נקודות מסוימות במים מתגבשות ראשונה לקרח, ומהן מתפשט מעבר הפאזה אל גוף המים כולו. נקודות התחלה אלה מהוות אתרי התגרענות. במידה שהמים טהורים ומוחזקים בכלי נקי ללא פגמים ייתכן מצב שבו כל נקודה במים זהה לאחרת, ולכן אין נקודה מסוימת בעלת עדיפות על פני האחרות במעבר פאזה. בהיעדר אתרי התגרענות, ניתן לקרר את המים לטמפרטורה נמוכה בהרבה מטמפרטורת הקיפאון (42°C-), בעוד המים נשארים במצב נוזלי.
כאשר ייגרם שינוי למים הנמצאים במצב של קירור יתר (כמו טלטול המיכל, השלכה של גורם זר פנימה או קפיאה של אזור קטן), יקפא גוש המים כולו במהירות.
