קירטון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קירטון הוא סלע משקע ביוכימי, פריך, לבן ונקבובי בעל גבישים עדינים, סוג של אבן גיר המורכב מהמינרל קלציט דל־מגנזיום.
[עריכה] תכונות
- הקירטון פריך בהשוואה לאבן הגיר. אבן הגיר בנויה מארגוניט ומקלציט עשיר במגנזיום, שני מינרלים בלתי יציבים שעוברים המסה וגיבוש מחדש בתהליך הדיאגנזה, תהליך שגורם להקשחת אבן הגיר. לעומתו הקירטון בנוי מקלציט דל מגנזיום שאינו עובר המסה ונשאר רך.
- על אף שהקירטון הוא נקבובי הוא אינו מעביר מים היטב שכן נקביו זעירים ביותר ולכן הוא סלע אטים.
- הקירטון עמיד יחסית לסחיפה. ולכן נוצרים צוקים תלולים בנקודה שבה רכסי הקירטון פוגשים בים.
- הקירטון עשיר מאוד בשלדי אורגניזמים. היצורים הנפוצים בקירטון הם הקוקליטים (סוג של אצה היוצרת לוחות גיר דקים) והפורמיניפרים (סוג של יצור חד-תאי). בחלק מסלעי הקירטון בארץ מהווים הקוקליטים 75% מהסלע, אלא שבשל גודלם (בין אלפית לשתי אלפיות המילימטר) ניתן לראותם במיקרוסקופ האלקטרונים בלבד. לעומת זאת, את הפורמינפרים שגודלם כ-0.1 מ"מ ניתן לראות במיקרוסקופ רגיל.
[עריכה] היווצרות הקירטון
הקירטון שוקע בים בקצב של 1-2 מ"מ למאה שנה. שקיעה מסיבית של קירטון התחוללה באירופה, בחלקים נרחבים של אמריקה הצפונית ובמזרח התיכון במשך כ-30 מיליון שנה, בתקופה הקרויה קרטיקון עליון. (הקירטון אף נתן את השם לתור הקרטיקון. Craie בצרפתית פירושו קירטון). שקיעת הקירטון החלה מתחילת הקנומן (לפני כ-95 מיליון שנה) ועד לסוף עידן המזוזואיקון (סוף תקופת הקרטיקון העליון לפני כ-65 מיליון שנה), אז נוצרו הצוקים הלבנים של דובר במחוז קנט באנגליה, המורכבים ממשקעי קירטון.
במזרח התיכון (ובכלל זה בארץ ישראל) החל הקירטון לשקוע כמו באירופה לפני כ-95 מיליון שנה, אלא שבאזור המזרח התיכון נמשכה שקיעה זו כ-50-60 מיליון שנה עד לסוף תקופת האיאוקן.
[עריכה] שימושיו
קירטון נחצב כבר אלפי שנים, ומספק חומר לבנייה ואדמת סיד לזיבול השדות. בדרום-מזרח אנגליה ישנם ה-deneholes - דוגמה לבורות כריית הקירטון העתיקים. בניגוד לשם המוטעה, הגיר שאיתו כתבו המורים בלוחות בית הספר בעבר הוא בעצם קירטון.
