קרב יורקטאון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| קרב יורקטאון | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
 הכניעה הבריטית בעיניו של צייר בן התקופה |
|||||||||||||
|
|||||||||||||
| הצדדים הלוחמים | |||||||||||||
| ארצות הברית צרפת |
ממלכת בריטניה הגדולה | ||||||||||||
| מפקדים | |||||||||||||
| ג'ורג' ושינגטון הרוזן דה רושאמבו |
צ'ארלס קורנווליס | ||||||||||||
| כוחות | |||||||||||||
| 8,845 אמריקאים 7,800 צרפתים |
7,500 | ||||||||||||
| אבדות | |||||||||||||
| אמריקאים: 20 הרוגים, 56 פצועים צרפתים: 52 הרוגים, 134 פצועים |
156 הרוגים 326 פצועים 7,018 שבויים |
||||||||||||
קרב יורקטאון – הקרב הגדול האחרון של מלחמת העצמאות האמריקנית. נערך בעיר יורקטאון שבמדינת וירג'יניה, מה-28 בספטמבר עד ה-17 באוקטובר 1781. הקרב הסתיים בניצחון של כוח אמריקני-צרפתי משולב, בפיקודם של הגנרל האמריקני ג'ורג' ושינגטון והרוזן הצרפתי ז'אן-בפטיסט רושאמבו, על כוח בריטי בפיקודו של הגנרל צ'ארלס קורנווליס. כניעת הצבא הבריטי הובילה לסיומה של מלחמת העצמאות האמריקנית.
[עריכה] רקע
ושינגטון ורושמבו נפגשו בקונטיקט ב-22 במאי 1781, והחליטו לתקוף את הצבא הבריטי בעיר ניו יורק, שמנה כ-10,000 חיילים בפיקודו של המפקד הבריטי העליון, הגנרל הנרי קלינטון. ב-14 באוגוסט נודע לוושינגטון שכוח ימי צרפתי גדול, בפיקודו של האדמירל פרנסיס גראס, נמצא בדרכו למפרץ צ'ספיק שבוירג'יניה. ושינגטון ורושמבו החליטו לתקוף את הצבא הבריטי ביורקטאון, שמנה כ-7,000 חיילים בפיקודו של קורנווליס. חייליו של קורנווליס היו מותשים מקרבות במושבות הדרומיות, והגיעו ליורקטאון במטרה לנוח ולאסוף אספקה מספינות הצי הבריטי.
[עריכה] מהלך הקרב
ושינגטון הצעיד את צבאו לכיוון ניו יורק והציב כ-2,500 חיילים באזור העיר, במטרה להטעות את הבריטים. ב-21 באוגוסט ושינגטון הצעיד את צבאו דרומה, ובמקביל התקרב האדמירל גראס עם 28 ספינותיו למפרץ צ'ספיק.
ב-5 בספטמבר נערך הקרב הימי במפרץ צ'ספיק (קרב צ'ספיק), שבסופו הביס הצי הצרפתי את הצי הבריטי, ולכד את צבאו של קורנווליס ביורקטאון.
ב-28 בספטמבר הגיע הכוח האמריקני-צרפתי שמנה כ-17,000 חיילים ליורקטאון, הטיל עליה מצור והחל להפגיז אותה. ב-17 באוקטובר הגנרל קורנווליס ביקש להיכנע, וב-19 באוקטובר נחתמו מסמכי הכניעה הרשמיים. כ-7,000 חיילים בריטים נשבו - כרבע מכמות החיילים הבריטים שהוצבה ביבשת אמריקה.
[עריכה] בעקבות הקרב
אחרי הקרב נערכו קרבות קטנים נגד הצבא הבריטי, ששלט בנמלים בניו יורק ובצ'ארלסטון. בעקבות הכניעה התפטר ראש ממשלת בריטניה, פרדריק נורת', והממשלה החדשה החליטה להפסיק את המלחמה באמריקה. ב-3 בספטמבר 1783 בריטניה חתמה על חוזה פריז, בו הכירה בקיומה של ארצות הברית והתחייבה לסלק את כוחותיה מאמריקה.
