מלחמת העצמאות של ארצות הברית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מלחמת העצמאות האמריקנית נערכה בין השנים 1775 - 1783. זו הייתה המלחמה שבה השתחרר העם האמריקני מהשלטון הבריטי הקולוניאלי. המלחמה נערכה במזרח ארצות הברית של היום, והסתיימה בכניעתו של חיל המצב הבריטי ביורקטאון, וירג'יניה. לאחר מכן נחתם כבר חוזה פריז ב-1783, בו הכירה ממלכת בריטניה הגדולה בעצמאותה של ארצות הברית.
תוכן עניינים |
[עריכה] הגורמים למלחמה
הסיבות המרכזיות לפרוץ המלחמה לא קשורות בהכרח בקשר ישיר לאירוע, אך היו להן השפעות ברורות זו על זו באופן שהוביל, בסופו של דבר, למלחמה. אלה הסיבות לפי סדר כרונולוגי והשפעתן ההדדית:
[עריכה] חוק מס הבולים
בשנת 1765 הטיל הפרלמנט הבריטי את "חוק הבולים" על המושבות האמריקניות, אשר קבע כי כל מסמך רשמי או חוקי – עיתון, רשיון, חוזה שכירות וכדומה חייב להיות מבוייל. נטען לכאורה שהחוק הוא למען "הגנתן, שמירתן וביטחונן של המושבות", אך הוא קומם מתנגדים רבים, ביניהם ג'ון אדמס, שהפציע בתקופה זו לראשונה בזירה הפוליטית. לדעת המתנגדים, החוק נגד את רעיונות עידן האורות היות שלא נידון באסיפות המחוקקות של המושבות.
הטענה המרכזית של תושבי המושבות הייתה שאם הם חייבים לשלם מסים, הם זכאים לייצוג מלא בפרלמנט. בתקופה זו, אוכלוסיית ארצות הברית מנתה שליש מאוכלוסיית בריטניה ומתן זכויות ייצוג למספר רב כל כך של אנשים היה משנה את המאזן הפוליטי בתוך בריטניה ולכן הבריטים סירבו לקבל את דרישתם. בעקבות החוק פרצו הפגנות נגד השלטון, סוכני הבולים הוכרחו לחזור לאנגליה, הוטל חרם על היבוא מבריטניה, הושחתו בולים ומעל הכול – הוקמו אגודות שהחלו להטיף לעצמאותן של המושבות מהאנגלים. לאחר שקונגרס חוק הבולים של המושבות החליט והודיע לאנגלים על סירוב לשלם מסים והפסקת קניית סחורות בריטיות אם לא ישותפו בהחלטות על מסים, החלו כמה מדינאים בריטים לתמוך באמריקנים (הבולטים בהם - ויליאם פיט ואדמונד ברק). בסופו של דבר בוטל החוק במרץ 1766 על ידי הפרלמנט הבריטי, אך הוא עדיין עמד על זכותו להטיל מסים כרצונו, וכך גם עשה.
לאחר שבשנת 1767 שיכנע בנג'מין פרנקלין את הפרלמנט הבריטי שאיש במושבות "אינו חולם על עצמאות" וגם הסביר על ההבחנה בין מכס למס, החליט הפרלמנט לקבל את הצעת שר הכספים הלורד טאונזנד להטיל מכס במושבות על נייר, כלי זכוכית וחרסינה, צבעים, עופרת ותה. תושבי המושבות ראו מכסים אלה כמסים מוסווים, והתקוממו. מושל מסצ'וסטס ניסה לפזר את "אספת המחוקקים", אך היא עדיין התקיימה. גם במקרה זה, הסיסמה הבולטת של המתנגדים הייתה "אין מיסוי ללא ייצוג" ("no taxation without representation").
[עריכה] טבח בוסטון
ערך מורחב – טבח בוסטון
טינת העבר, בתוספת החוקים החדשים, הובילו להפגנות סוערות נגד הבריטים, ששיאן היה טבח בוסטון. ב-5 במרץ 1770 התנגשו אזרחים מפגינים בבוסטון עם חיל המצב הבריטי, וכתוצאה מכך נהרגו חמישה אזרחים. ג'ון אדמס ניצל את המאורע והגן על החיילים שהשתתפו בהתנגשות כדי לזכות בגמול מהבריטים. עקב האירוע הקשה מיהרה הממשלה הבריטית לבטל את המכסים, מלבד המכס על יבוא התה - "חוק יבוא התה".
[עריכה] מסיבת התה של בוסטון
- ערך מורחב – מסיבת התה של בוסטון
למרות טבח בוסטון ותוצאותיו, המשיכו ההתנגשויות בין התושבים שהתמרדו נגד "חוק התה" לבין השלטונות הבריטים. אחד המוחים היה ג'ון הנקוק - סוחר שספינתו עוקלה בטענה להברחה. תגובתו ה"מרה" הייתה ארגון חרם על התה של "חברת מזרח הודו הבריטית" שיובא מסין. חרם זה הותיר את החברה עם מלאי גדול ללא סיכוי נראה לעין למוכרו, מכיוון שהיו מבריחים שהבריחו תה ללא מכס. כדי לפתור את הבעיה ולאפשר לחברה להתחרות במבריחים, פטר אותה הפרלמנט ממכס. במחאה, סרבו רוב הנמלים במושבות לאפשר את עגינת האוניות של החברה. לבסוף נמצא פתרון בדמות עגינת האוניות בנמל בוסטון תחת ליווי ספינות משמר בריטיות.
ב-16 בדצמבר 1773 עלו כ-60 תושבי בוסטון מחופשים לאינדיאנים, בהנהגתו של סמואל אדמס, על שלוש אוניות התה של החברה שהכילו תה, יום לפני פריקתן, וזרקו לים את כל תכולתן - 342 תיבות עמוסות בתה. האירוע, לשם שינוי, עבר בשקט יחסי וללא אלימות, אבל בתגובה סגרו הבריטים את הנמל עד שישולם חזרה שווי התה - 18,000 ליש"ט. בין האמריקנים אשר מחו נגד האירוע היה גם בנג'מין פרנקלין, שטען שיש להחזיר את הכסף ואף הציע להחזיר הכול לבדו (אגב, עד היום עדיין דורשת חברת התה הבריטית את החוב). האנגלים גינו את האירוע והחליטו להטיל "חוקי כפייה" נגד המתיישבים בכלל, ועל מסצ'וסטס בפרט:
- "חוק נמל בוסטון", שכאמור "נעל" את הנמל עד שיוחזר החוב.
- למלך ניתנה הזכות למנות חברים למועצת מסצ'וסטס, שעד אז היו נבחרי הציבור.
- הישיבות העירוניות יכלו להתקיים רק באישור המושל.
- למושל ניתנה הסמכות למנות ולפטר פקידים מחוזיים ושופטים.
- "חוק אכסון" שחייב את השלטונות המקומיים למצוא מעונות לחיילים הבריטים, והמושל היה רשאי לשם כך להחרים בתי מרזח, אכסניות וכדומה.
- "חוק קוויבק" אשר סיפח את התחומים שמצפון לנהר אוהיו למחוז קוויבק, כלומר לקנדה, ובכך מנע את התפשטותן של המושבות מערבה.
במקביל, הוגדל מספרם של החיילים במסצ'וסטס, והמושל הצבאי נעשה גם מושל אזרחי.
[עריכה] התפשטות ההתנגדות
- ערך מורחב – הקונגרס הקונטיננטלי
תהליכים אלה עוררו את יתר המושבות להתגייס לעזרת מסצ'וסטס. כבר בסוף 1772, עוד לפני החלת החוקים, התקיימו ביוזמתו של סמואל אדמס ועדות תיאום בין המושבות על מנת להדק את היחסים ולארגן התנגדות משותפת לאנגליה. ביוזמתן של המדינות וירג'יניה ומסצ'וסטס נפתח ב-1774 בפילדלפיה קונגרס לא חוקי של המושבות (חוץ מג'ורג'יה), שישיבותיו התקיימו בסתר. בקונגרס נתקבלו החלטות מתונות של ג'ון ג'יי, שטען שיש להסדיר את הסחר עם בריטניה, אך עם זאת תבע "חופש לנו, בדיוק כמו לכם, ואז נהיה מאוחדים עמכם". כל זאת בלוויית איום שאם הממשלה הבריטית לא תענה לדרישותיהם, הם יטילו חרם על יבוא של סחורות אנגליות למושבות. הם הקימו לצורך כך רשת ועדות פיקוח במחוזות ובערים, ובינתיים החלו בגיוס חיילים. באנגליה סברו המלך והפרלמנט שיש לפתור את הבעיות במושבות בכוח.
[עריכה] המלחמה
[עריכה] קרב לקסינגטון וקונקורד
באפריל 1775, שלח הגנרל גייג' - מפקד הצבא ומושל מסצ'וסטס - גדוד לקונקורד כדי להחרים מחסני נשק. ב-19 באפריל ניפגש אותו הגדוד עם אנשי מיליציה, ליד העיירה לקסינגטון. בקרב שהתחולל ליד העיירה, הובס הכוח הבריטי והוכרח לחזור לבוסטון, שם הכריזה אספת המחוקקים על הגנרל כאויב המולדת. הייתה זו "הירייה שנשמעה ברחבי העולם".
[עריכה] ההתארגנות ותחילת הקרבות
- ערך מורחב – הצבא הקונטיננטלי
לאמריקנים היו בעיות רבות: צבאם היה קטן יחסית לאוכלוסייה (90,000 איש נושאי נשק ו-17,000 חיילים מסודרים), זה היה צבא מתנדבים שחלקם הגדול לא היה מיומן, חוסר משמעת שפגע בהם במהלך הקרבות וגרם לעריקה, סכסוכים רבים בין המושבות עצמן, וגם בחברה עצמה היו "לויאליסטים" - מתיישבים אשר נותרו נאמנים לכתר הבריטי ואף ערקו לצבא הבריטי. יתרונותיהם, לעומת זאת, היו מועטים, ועיקרם היה ניסיונם של חלק מהמתנדבים בלוחמת גרילה נגד האינדיאנים. נגדם עמד הצבא הבריטי המיומן והגדול בהרבה, אשר היה חמוש היטב ושלט על דרכי הים ונתיבי האספקה. חסרונותיו של הצבא הבריטי היו המרחק הרב מבריטניה למושבות וסרבולו של צבא זה שהורגל ללחימה באירופה והתקשה להתחרות עם האמריקנים בלוחמת גרילה. מבחינה אסטרטגית ניסו הבריטים ליצור אזור הפרדה בין המושבות הצפוניות לדרומיות וכך לכבוש חלקים מהן, עד לכיבוש של כולן.
בתחילת המלחמה, למרות שהוכרחו לצאת מבוסטון, הייתה ידם של הבריטים על העליונה בזכות משלוח של 30 אלף שכירי חרב הסיאנים (שנקראו כך בשל מוצאם, הסה בגרמניה). לאחר שספג מפלה בברוקלין, ג'ורג' ושינגטון, שהוכרז כמפקד כוחות המתיישבים, הוכרח לסגת מניו-יורק לעבר נהר הדלאוור, שם ספג עוד מפלה בפנסילבניה על ידי הגנרל קורנווליס שנחל הצלחות לאורך כל המלחמה, מה שהכריח את וושינגטון ואת הקונגרס לברוח מפילדלפיה. בהמשך היו לצבאותיו של ושינגטון עוד מפלות רבות, אך הוא הצליח להתגבר עליהן ולארגן את הצבא מחדש בחניית חורף בוואלי פורג' בעזרת קצין בשם פרידריך פון שטויבן – גרמני שדגל ברעיונות האמריקנים.
[עריכה] המפנה - קרב סרטוגה ותמיכת צרפת
ב-1777 נכנעו הבריטים לצבא האמריקני, שגדל בעקבות מתנדבים חדשים שהצטרפו אליו, בקרב סרטוגה. קרב זה סימל את המפנה בחזית הצפונית, והיווה גורם מכריע לניצחון האמריקנים במלחמה.
מתחילת 1778 החלו בהדרגה מדינות אירופאיות לתמוך באמריקנים בעקבות התערבות הצרפתים, שבעצמם חתמו ברית עם המושבות בניצוחו של פרנקלין. התמיכה באה לידי ביטוי באספקת כסף, תחמושת, וצבא (שעזר לכבוש מחדש את פילדלפיה). אך בחזית הדרומית עדיין ניגפו האמריקנים. הישועה באה מצרפת, אשר שלחה ב-1780 6,000 חיילים לניו אינגלנד, לסיוע לכוחות האמריקנים בכיבוש הדרום. בינתיים, עיכב הצי הצרפתי את הכוחות הבריטים בניו יורק. וכך, ב-19 באוקטובר 1781, נאלצו הבריטים להיכנע ליד חצי האי יורקטאון, וירג'יניה לאחר קרב במקום ולעזוב את הערים הדרומיות הכבושות. לאחר מכן עוד נכבשה ניו יורק חזרה ללא עזרה צרפתית, והתנהלו קרבות במערב נגד האינדיאנים תומכי הבריטים.
[עריכה] חוזי השלום וההסכמים
אמנה ראשונית נחתמה ב-1782 על ידי פרנקלין, אדאמס, ג'יי ואחרים עם בריטניה, ובה נקבעו גבולותיהן של המושבות, אך הצרפתים לא הסכימו לתנאים הללו. סוף המלחמה היה עם חתימת חוזה פריז שנחתם בוורסאי ב-3 בספטמבר 1783, ולפיו הבריטים נכנעו לאמריקנים. הצרפתים הסכימו לתנאי החוזה הזמני, ופלורידה ולואיזיאנה – שהיו בשליטת הספרדים – נשארו במעמדן זה ולא נכללו בגבולות החדשים.
[עריכה] תוצאות המלחמה
למלחמה היו תוצאות רבות, לחלקן יש השפעה משמעותית שניכרת עד היום:
- ארצות הברית זכתה בעצמאות ולימים הפכה למעצמה החזקה בעולם.
- ארצות הברית הייתה הראשונה בעולם שחוקקה חוקה, ובעקבותיה הלכו מדינות רבות.
- מלחמת העצמאות של ארצות הברית נתנה השראה למהפכה הצרפתית, שגם היא בתורה הביאה לשינויים תרבותיים משמעותיים בעולם.
- במלחמת העצמאות יושמו לראשונה הרעיונות של תקופת ההשכלה שהגו ג'ון לוק ושותפיו.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- דייוויד מקאלו, 1776 - המלחמה ששינתה את ההיסטוריה של העולם המערבי, הוצאת אריה ניר, 2006.
