רמ"א

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

רבי משה בן ישראל איסרלישׂ (1520-1572; נודע בכינויו הרמ"א), פוסק, ראש ישיבה, פילוסוף. גדול פוסקי אשכנז במאה השש-עשרה, שסמכותו הוכרה לדורות.

נולד בקרקוב שבדרום פולין, הוסמך לרבנות בגיל 13, ולמד בישיבה אצל רבי שלום שכנא מלובלין, שלאחר מכן היה חותנו בזיווג ראשון. כיהן כדיין בבית הדין בקרקוב, וכראש ישיבה שהקים בעיר.

חיבר חיבורים רבים בהלכה, אך מפעלו הגדול שסמכותו הוכרה לדורות בקרב יהודי אשכנז היה כתיבת ה"מפה", ההגהות על ה"שולחן ערוך" שחיבר רבי יוסף קארו, על מנת לעשותו לספר שימושי גם לבני אשכנז, שמנהגיהם ופסיקותיהם שונים ממנהגי עדות המזרח.

כמה מספריו, ובהם חיבור גדול על כל אגדות המשנה, לא נשתמרו.

המהרש"ל היה קרוב משפחתו, והוא הרבה להתכתב עימו.

[עריכה] כתיבת ההגהות על השולחן ערוך

בשני מפעלי החיבור ההלכתיים הגדולים שלו, מצא הרמ"א שרבי יוסף קארו, הספרדי, הקדימו. ראשית בחיבור מקיף על ספר ארבעה טורים, הוא "דרכי משה", שבא להשלים את אשר החסיר ר' יעקב בן הרא"ש. במהלך הכתיבה נודע לרמ"א כי קארו כותב חיבור דומה ואף שאפתני יותר, הלא הוא ה"בית יוסף". בעקבות ידיעה זו שינה הרמ"א את מתכונת הכתיבה של ה"דרכי משה" וקיצר אותה. בשלב השני ביקש הרמ"א להוציא חיבור פסקני וקצר יותר של "דרכי משה", אולם גם אז נודע לו שרבי יוסף קארו הקדימו, בכתבו את ה"שולחן ערוך". הרמ"א חיפש גם כאן את הדרך להשתלב ולתרום את אשר חסר: כך פרש על השולחן את ה"מפה", הלא הן הגהותיו, המוסיפות במקום שפסיקתה ומנהגיה של יהדות אשכנז חולקים על פסיקת ה"שולחן ערוך". מחלוקת זו נובעת הן מהמעמד החשוב של המנהג באשכנז (בעוד קארו פסק לפי כללים), והן עקב הבדלים בין הפסיקה שזכתה לרוב בין שלושת עמודי ה"שולחן ערוך", הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש, לבין הפסיקה ביהדות אשכנז, שהושפעה מפוסקים נוספים, כמו בעלי התוספות. על מחויבות האשכנזים לאורך הדורות לפסיקותיו של הרמ"א נודעת האימרה בקרב הפוסקים המאוחרים יותר "והאשכנזים יוצאים ביד רמ"א"

[עריכה] הרמ"א כפילוסוף

בספר "תורת העולה" הוא נתן פרשנות פילוסופית ייחודית להלכות בית המקדש. מצד שני, האמין גם בקבלה וראה אפשרות לסנתז בין שני התחומים הנלחמים זה בזה לכאורה, בין הספירות בקבלה לבין תורת התארים הפילוסופית. האמין בספר הזוהר, אך לא פסק לפיו. שלא כפי שאירע לפילוסופים אחרים, כמו הרמב"ם, ידיעתו בפילוסופיה לא מנעה ממנו להאמין באסטרולוגיה ובאמונות עממיות, למשל, שניתן לראות בצל הירח בהושענא רבה את גורלו של האדם.

על פי האגדה, הרמ"א חי 33 שנה, נפטר בל"ג בעומר (יח באייר) (33 לעומר) וחיבר שלושים ושלושה ספרים. אך כבר הראו כי רמ"א נישא קודם לשנת שי"ב, בה לפי האגדה היה רק בן 12. ממקורות שונים עולה כי גילו האמיתי בפטירתו היה 53.

[עריכה] מספריו

תורת חטאת - על דיני איסור והיתר.
דרכי משה - נכתב כהשגות על ספר "בית יוסף" לרבי יוסף קארו. "דרכי משה" נכתב בשתי מהדורות, קצרה וארוכה. הקצרה השתמרה ברוב מהדורות "ארבעה טורים" הנדפסות, אך הארוכה מצויה במספר מהדורות מועט. חשיבותו של ספר זה רבה להבנת צורת הפסיקה של רמ"א בהגהותיו על השלחן ערוך.
מחיר יין - פירוש על מגילת אסתר.
תורת העולה - ספר פילוסופיה דתית.
שו"ת הרמ"א - בין היתר כולל ההתכתבות שהייתה לו עם בן דורו המהרש"ל שחלק עליו בנוגע ללימוד פילוסופיה.