רניום

רניום היא מתכת כסופה לבנה, מבריקה, בעלת נקודת הרתיחה הגבוהה ביותר מכל היסודות. רניום הוא גם אחד היסודות הצפופים ביותר פרט לפלטינה, אירידיום ואוסמיום. דרגות החימצון שלו הן 1-, 1+, 2+, 3+, 4+, 5+, 6+ ו-7+.

סגסוגות רניום ומוליבדן הן מוליכי על בטמפרטורות הנמוכות מ-10 מעלות קלווין.

[עריכה] שימושים

השימוש העיקרי של רניום הוא בתור זרז בתהליך סילוק עופרת מדלק ובייצור סגסוגות על לחלקי מנועי סילון. שימושים נוספים:

רניום שימוש בייצר סגסוגות טונגסטן ומוליבדן.
פרט לסילוק עופרת מדלק, לרניום שימושים נוספים בתור זרז ריאקציות כימיות.
רניום מהווה רכיב חשוב בחלק ממנורות ההבזק ("פלאש") במצלמות.
ייצור מוליכי על בטמפרטורות נמוכות.

[עריכה] היסטוריה

קיומו של רניום נחזה על ידי הנרי מוסליי (Henry Moseley) ב-1914. בפועל, רניום התגלה בגרמניה בשנת 1925, כאשר וולטר נודאק (Walter Noddack), איידה טאק (Ida Tacke) ואוטו ברג (Otto Berg) דיווחו על יסוד חדש שמצאו במחצב פלטינה ובמינרלים קולומביט, גדוליניט ומוליבדניט. בשנת 1928 הם הצליחו למצות גרם בודד של רניום מ-660 קילוגרם מוליבדניט.

התהליך היה מסובך ויקר ולכן נזנח עד לשנות ה-50 המוקדמות כאשר סגסוגות טונגסטן-רניום ומוליבדן-רניום נכנסו לשימוש.

[עריכה] צורה בטבע

רניום לא נמצא בטבע בצורתו החופשית, גם בצורת תרכובת הוא לא מופיע והמקור המסחרי שלו הוא מחצבי מוליבדן (שיכולים להכיל בין 0.002% ל0.2% רניום). בקרום כדור הארץ, רניום נמצא בריכוז של 0.001 חלקיקים מתוך מיליון (ppm).