שחרזאדה (סוויטה סימפונית)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
"שחרזאדה" Scheherazade היא שמה של הסוויטה הסימפונית המפורסמת מאת המלחין הרוסי חבר קבוצת "החמישה" ניקולאי רימסקי-קורסקוב שהולחנה בשנת 1888. היצירה המבוססת על הספר "סיפורי אלף לילה ולילה", משלבת בתוכה שניים מן הסממנים האופייניים למוסיקה הרוסית בכלל ולרימסקי-קורסקוב בפרט: תזמור מסנוור וצבעוני והתעניינות מיוחדת במזרח.
היצירה מחולקת ל- 4 פרקים. המלחין שוכנע לתת לכל פרק שם תוכניתי, אך הסיר אותם בתקופה יותר מאוחרת לטובת סימוני טמפו וניסיונות נואשים לשלב קריאת טקסט ספרותי בתוך היצירה. שמות 4 הפרקים הם:
- הים וספינתו של סימבאד המלח (Largo e maestoso — Allegro non troppo)
- הנסיך מקלנדר (Lento — Andantino — Allegro molto — Con moto)
- הנסיך והנסיכה הצעירים (Andantino quasi allegretto — Pochissimo più mosso — Come prima — Pochissimo più animato)
- הפסטיבל של בגדד (-Allegro molto — Vivo — Allegro non troppo maestoso)
הנושא המוסיקלי אשר פותח את הפרק הראשון מייצג את הסולטאן היהיר; נושא זה בנוי על 4 תווים יורדים של סולם הטונים השלמים. לאחר כמה אקורדים בכלי הנשיפה (המזכירים את פתיחתו של מנדלסון ל"חלום ליל קיץ") אנו שומעים את הנושא המופיע בכל פרק; זהו הנושא המייצג את מספרת הסיפור – הלא היא שחרזאדה, אשתו של הסולטאן, אשר לבסוף מצליחה לרצות אותו עם סיפוריה. זוהי מלודיה מפותלת ומעוקלת; אך למרות הכל גם מתמידה ועקשנית הכתובה כסולו לכינור בליווי נבל.
