שכונת התקווה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

שכונת התקווה, היא שכונה הנמצאת בגבולה הדרומי-מזרחי של העיר תל אביב.

גבולות השכונה הם דרך ההגנה בצפון, נתיבי איילון במערב, רחוב גיבעתי ורחוב מצובה במזרח, ודרך לח"י בדרום.

שכונת התקווה נוסדה ב- 1935, על ידי עובדי עיריית תל אביב יוצאי עדות המזרח, בפאתי הכפר הערבי סלמה שאדמות השכונה נקנו מתושביו. השכונה היוותה את קו החיץ במהלך מלחמת השיחרור בין תושבי הכפר הערבים לבין תל אביב. לאחר הקמת מדינת ישראל, הגיעו למעברות שמוקמו במקום עולים ממדינות ערב.

עד קום המדינה סירבה עיריית תל אביב לספח את השכונה לתחום שיפוטה, וכתוצאה מכך נאלצו התושבים לספק את צרכיהם בכוחות עצמם, ויצרו מערכת חברתית נבדלת. בשנות ה-60 (כ- 15 שנים לאחר סיפוחה של השכונה לת"א) עדיין ניכרה מגמת התבדלות רבה יחסית של תושבי השכונה (לפי מחקר של דגני, 1979).

[עריכה] הרכב האוכלוסייה בשכונה

	1979	1983	1998
אסיה-אפריקה	92.3%	79.1%	48.3%
אירופה-אמריקה	2.5%	7.2%	29.0%
ישראל	5.2%	13.7%	22.7%
עולים חדשים			19.2%

טבלה זו, מרכזת נתונים לגבי הרכב האוכלוסייה בשכונת התקווה בשנים 1979, 1983 ו-1998. ניתן לראות כי אוכלוסיית השכונה הפכה יותר הטרוגנית במשך השנים. עד לאמצע שנות ה-80, יוצאי אסיה-אפריקה - בעיקר עולי תימן, עירק, אירן ומצרים - היוו את רוב תושבי השכונה. בתחילת שנות התשעים החל גל העלייה הגדול מברית המועצות לשעבר, ולקראת סוף שנות ה-90 כ-20% מתושבי השכונה הם עולים חדשים, כ-30% הם יוצאי אירופה-אמריקה ואילו חלקם של יוצאי ארצות אסיה-אפריקה יורד לפחות מ-50%.