ברית המועצות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
|
|||||
| מוטו לאומי: פועלי כל האומות, התאחדו! | |||||
 |
|||||
| שפה רשמית | רוסית | ||||
| עיר בירה | מוסקבה | ||||
| שטח - סה"כ - % מים |
ראשונה בעולם 22,402,200 קמ"ר 0.5% |
||||
| אוכלוסייה - סה"כ (יולי 1991) - צפיפות |
שלישית בעולם לפני הפירוק 293,047,571 13.08/קמ"ר |
||||
| הקמה - מוצהר - הכרה |
המהפכה הבולשביקית 1917 1922 |
||||
| התפרקות | 1991 | ||||
| מטבע | רובל | ||||
| אזור זמן | UTC +3 עד UTC +11 | ||||
| המנונים לאומיים | האינטרנציונל (1917-1944) המנון ברית המועצות (1944-1991) |
||||
| סיומת אינטרנט | .SU (עדיין בשימוש) | ||||
ברית המועצות (ברוסית: Сою́з Сове́тских Социалисти́ческих Респу́блик (סוֹיוּז סוֹבְיֶצְקִיך סוֹצְיָלִיסְטִיצֵ'סְקִיך רֶסְפּוּבְּלִיק), בראשי תיבות СССР. בתרגום לעברית: ברית הרפובליקות הסובייטיות [המועצתיות] הסוציאליסטיות) הייתה מעצמת על שהשתרעה על פני כ-15% מכלל יבשת כדור הארץ, על פני מזרח-אירופה, וצפון-מרכז אסיה. היא הייתה אחת משתי מעצמות העל בעולם (יחד עם ארצות הברית). המשטר בברית המועצות היה קומוניסטי ריכוזי והיא הורכבה מ-15 יחידות משנה שנקראו "רפובליקות סוציאליסטיות".
ברית המועצות נחשבה למנהיגת הגוש הקומוניסטי בעולם. היא הוקמה ב־30 בדצמבר 1922 והתקיימה עד להתפרקותה ב־16 בדצמבר 1991. בשטחי ברית המועצות חיו כ-100 עמים שונים. ב־1991 התמוטט המשטר הקומוניסטי, וברית המועצות התפרקה למספר מדינות עצמאיות, רובן בעלות משטר דמוקרטי או דמוקרטי למחצה. את מקומה במוסדות הבינלאומיים, לרבות מקומה באו"ם, תפסה רוסיה, הגדולה ברפובליקות של ברית המועצות ומרכזה הפוליטי. לשתיים מן הרפובליקות שנכללו בברית המועצות (אוקראינה ובלארוס) היה ייצוג נפרד באו"ם עוד לפני פירוקה של ברית המועצות (למרות שנציגי שתי "רפובליקות" אלה סרו בכול למרותה של הממשלה המרכזית של ברית המועצות).
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
ערך מורחב – היסטוריה של ברית המועצות
[עריכה] ממהפכת פברואר עד מלחמת העולם השנייה
ברית המועצות נחשבת כיורשת האימפריה הרוסית, שהשליט האחרון שלה, הצאר ניקולאי השני, שלט עד שנת 1917. ברית המועצות נוסדה ב-30 בדצמבר 1922.
העילה המיידית להקמת המדינה החדשה הייתה התקוממות עממית ספונטנית בבירה, שנודעה בשם מהפכת פברואר. התקוממות זו, שאירעה כתוצאה מירידה במוראל ובאיכות החיים ברוסיה בזמן מלחמת העולם הראשונה ועקב תנאי המחייה הקשים ששררו באימפריה הרוסית באופן כללי, הביאה להפלת השלטון המלוכני בשנת 1917. האוטוקרטיה הוחלפה בידי הממשלה הרוסית הזמנית, שמנהיגיה התכוונו לייסד דמוקרטיה ברוסיה בנוסח המערב ולהמשיך להשתתף במלחמה לצד בעלות הברית.
באותו זמן, על מנת להבטיח את זכויותיהם של אנשי מעמד הפועלים, מועצות פועלים, הידועות כסובייטים, קמו בכל הארץ. הבולשביקים, פלג סוציאליסטי קיצוני, בהנהגתו של ולדימיר איליץ' לנין, רצו לעשות ברוסיה מהפכה נוספת, קומוניסטית. הם הפילו את הממשלה הזמנית בנובמבר 1917 בהפיכה שנודעה לימים כמהפכת אוקטובר. רק לאחר מלחמת האזרחים הרוסית (1918-1921), שהתערבו בה גם מספר מדינות זרות, הממשל הקומוניסטי התייצב. ב"שלום ריגה" מ-1921 נאלצה המדינה הצעירה לוותר על אוקראינה ובלארוס המערביות לטובת פולין.
לאחר הניצחון במלחמת האזרחים, פעלה הממשלה הסובייטית לחיזוק התעשיה וריכוז העבודה החקלאית בקולחוזים וסובחוזים. לאחר מותו של לנין התרחשה מלחמת ירושה בין לאון טרוצקי -היורש היותר ודאי, לבין יוסיף סטלין. בעקבות חיזוק הקשרים במפלגה לטובתו של סטלין ובידולו של טרוצקי ממנה סטלין בסופו של דבר השתלט על המפלגה הקומוניסטית ונהיה לשליט ברית המועצות, ב1928 סטלין הגה את תוכנית החומש שהביא לתיעוש מהיר מאוד של המדינה, הפיכת החוות החקלאיות הפרטיות לקולחוזים. בעקבות מהלך זה עשרות מיליוני חקלאים איבדו את רכושם חלקם נשלחו לעבוד בגולאגים בסיביר ומיליוני חקלאים נוספים (בעיקר בדרום-מרכז אוקראינה) מתו מרעב. במשך 5 השנים אוכלוסיית אוקראינה קטנה במספר מיליונים, התפוקה התעשייתית עלתה ב-400% והאוכלוסייה העירונית ואוכלוסיית סיביר גדלה גם כן.
[עריכה] מניצחון במלחמת העולם השנייה עד נפילת ברית המועצות
בתקופה שלאחר המלחמה, ביססה ברית המועצות את מעמדה בזירה הבינלאומית כמעצמת על לצידה של ארצות הברית. המאבק בין השתיים קיבל את השם "המלחמה הקרה". למרות השם, התפרצו מדי פעם מעשי איבה חריפים בין בעלות הברית המשותפות של המעצמות דוגמת מלחמת וייטנאם ומלחמת קוריאה. במהלך תקופה זו דיכאה ברית המועצות מספר התקוממויות דוגמת המרד בהונגריה, 1956 נגד שלטונה.
בסוף בשנות ה-70 נכנסה ברית המועצות למיתון כלכלי שהלך והחריף. הוא הגיע לשיאו במהלך שנות ה-80. במטרה להבריא את הכלכלה יזם שליטה החדש של ברית המועצות, מיכאיל גורבצ'וב, מספר רפורמות (גלאסנוסט ופרסטרויקה). הרפורמות לא עזרו להבריא את הכלכלה הסובייטית.
ברית המועצות קרסה ויחד איתה האימפריה שלה בראשית שנות ה-90; לאירוע זה, קריסת השלטון הקומוניסטי במדינות אירופה רבות, ניתן הכינוי סתיו העמים. הרפובליקות שהרכיבו אותה הפכו ברובן למדינות עצמאיות וזכויותיה בזירה הבינלאומית עברו לידיה של רוסיה.
[עריכה] פוליטיקה וממשל
- ערך מורחב – פוליטיקה של ברית המועצות
הממשלה הסובייטית שלטה על החברה והכלכלה במדינה. היא יישמה החלטות שנעשו על ידי הכלי השלטוני העיקרי במדינה, המפלגה הקומוניסטית הסובייטית.
להלכה, היה דמיון רב בין הממשלה של ברית המועצות לבין מערכות פוליטיות מערביות דמוקרטיות. לדוגמה, חוקה מיסדה את כל זרועות השלטון והעניקה לאזרחים מגוון רחב זכויות פוליטיות ואזרחיות. בית המחוקקים, הסובייט העליון, ייצג את העיקרון של ממשל עצמי עממי. הסובייט העליון, שהיו"ר הנבחר שלו היה ראש המדינה, פיקח על מועצת השרים, שפעלה כרשות המבצעת. יושב ראש מועצת השרים, שבחירתו אושרה בידי הגוף המחוקק, פעל כראש הממשלה. בחוקה היה מעוגן גם גוף שיפוטי, הכולל מערכת בתי משפט ובראשה בית משפט עליון לחוקה, שהיה אחראי על כך שהגופים הממשלתיים יפעלו על פי חוק. על פי החוקה הסובייטית מ-1977, לברית היה מבנה פדרלי, דבר שנתן לרפובליקות סמכות מסוימת ביחס ליישום מדיניות, וכן איפשר למיעוטים להרגיש כי הם משתתפים בניהול של ענייניהם.
אך למעשה, היה הבדל רב בין הממשלה הזו לבין מערכות מערביות. למעשה, המפלגה הקומוניסטית הייתה אחראית על פונקציות רבות שבארצות אחרות הממשלה בדרך כלל אחראית עליהם. לדוגמה, המפלגה היא שהחליטה על המדיניות שהממשלה לבסוף יישמה. הממשלה פשוט אישרה את ההחלטות של המפלגה כדי שיראו כלגיטימיות יותר. המפלגה השתמשה במגוון של שיטות בכדי להבטיח שהממשלה דובקת במדיניותה. המפלגה הציבה את הנאמנים לה בעמדות שליטה בממשלה. המפלגה עקבה בדריכות אחר הפעולות של משרדי הממשלה והגופים המחוקקים שלה.
היו הבדלים רבים בין החוקה הסובייטית לבין חוקות מערביות טיפוסיות. היא בדרך כלל תיארה את היחסים הפוליטיים הקיימים, כפי שהמפלגה קבעה אותם, במקום לקבוע את היחסים הפוליטיים האידאליים. החוקה הייתה ארוכה ומפורטת, וכללה פירוט טכני של גופי הממשלה השונים. החוקה כללה הצהרות פוליטיות, כמו מטרות מדיניות חוץ, וכן סיפקה הגדרה תיאורטית של המדינה במסגרת האידאולוגיה המרקסיסטית-לניניסטית. המפלגה יכלה לשנות את החוקה או לנסח אותה מחדש, כפי שעשתה מספר פעמים.
מועצת השרים פעלה כגוף הביצועי של הממשלה. התפקידים החשובים ביותר היו קשורים לניהול הכלכלה. המועצה הייתה תחת שליטתה של המפלגה, ויושב הראש שלה – ראש הממשלה הסובייטי – היה תמיד חבר בפוליטביורו. המועצה, שב1989 כללה יותר ממאה חברים, הייתה גדולה מדי בכדי לפעול כגוף מאוחד. נשיאות המועצה, שהורכבה מהשרים הכלכליים הראשיים ובראשה היושב ראש, היא ששלטה למעשה במועצת השרים.
על פי תיקון לחוקה משנת 1988, הגוף המחוקק הגבוה ביותר בברית המועצות היה הקונגרס של נציגי העם, שהתכנס בפעם הראשונה במאי 1989. המשימות העיקריות של הקונגרס היו בחירה בגוף מחוקק קבוע, הסובייט העליון, ובחירה של יושב ראש לסובייט העליון, שפעל כראש המדינה. מבחינה תיאורטית, לגופים אלה היה עוצמה מחוקקת רבה. אך למעשה, הקונגרס של נציגי העם התכנס רק למספר ימים ב1989 על מנת לאשר החלטות שנעשו בידי המפלגה, מועצת השרים, והסובייט העליון. לסובייט העליון, לנשיאות מועצת השרים, וליושב ראש של הסובייט העליון, הייתה סמכות רבה בביצוע וחקיקת חוקים, החלטות, ופקודות שניתן היה לכפות על האזרחים. לקונגרס היה הסמכות לאשר את ההחלטות האלה.
הגוף השיפוטי לא היה עצמאי. בית המשפט העליון לחוקה פיקח על בתי המשפט הנמוכים יותר ויישם את החוק על פי החוקה או כפי שהסובייט העליון פירש אותו. ועדת החוקה החליטה האם חוקים תואמים לחוקה או לא. על פי החוק הסובייטי, שמוצאו בחוק הרומאי, הקטיגור פעל יחד עם השופט והסניגור על מנת להבטיח שהמשפט מצליח לגלות את האמת במקרה, בניגוד לשיטה הנהוגה במערב, שבו יש פרקליטים בעד ונגד הנאשם.
ברית המועצות הייתה מדינה פדרלית שהורכבה מחמש עשרה רפובליקות אוטונומיות, שהיו, באופן תיאורטי, מאוגדות יחד מרצון. הרפובליקות גם כללו מערכת משפט שנועדה להגן על זכויותיהם של המיעוטים הלאומיים. לרפובליקות גם היו חוקות משלהן, שיחד עם החוקה הכללית, סיפקו את חלוקת הכוח התיאורטית בברית המועצות. אך ב1989 המפלגה והממשלה המרכזית שלטו למעשה, כשהם קובעים את המדיניות שיושמה על ידי הממשלות של הרפובליקות, המחוזות, והנפות.
[עריכה] יחסי חוץ
- ערך מורחב – יחסי חוץ של ברית המועצות
בעברה ברית המועצות הייתה מדינה מנודה, שלא זכתה להכרה דיפלומטית ברוב המדינות. אך עד שנות ה-80, כבר היה לברית המועצות יחסים דיפלומטיים עם רוב מדינות העולם. היא גם לא זכתה להיות לחברה בארגונים בינלאומיים רבים, או להיות צד מפשר במשא ומתן בין מדינות אחרות, עד לאחר מלחמת העולם השניה, שבה היא קבעה את עתידה של אירופה. ברית המועצות הייתה חברה באומות המאוחדות עם ייסודו ב1945, והייתה לאחת מחמש החברות הקבועות במועצת הביטחון, בעלת זכות וטו.
ברית המועצות נעשתה לאחת משתי המעצמות העולמיות, מעמד שהיא החזיקה למשך ארבעה עשורים, על ידי ההגמוניה שלה במזרח אירופה, הכוח הצבאי שלה, סיוע למדינות מתפתחות, ומחקר מדעי, בעיקר בתחומי טכנולוגיית החלל וכלי הנשק. נסיונה של ברית המועצות להרחיב את השפעתה או שלטונה על מדינות ועמים רבים הביאה להיווצרותה של מערכת מדינות סוציאליסטיות. המועצה לסיוע כלכלי הדדי הוקמה ב1949 על מנת להוות גוש חוסם של מדינות קומוניסטיות, והיוותה מסגרת לשיתוף פעולה בין הכלכלות המתוכננות של ברית המועצות, בעלות בריתה במזרח אירופה, ולאחר מכן עם בעלות בריתה בעולם השלישי (הקומיקון). המקבילה הצבאית לקומיקון הייתה ברית ורשה.
בשנות ה-70, ברית המועצות הצליחה להגיע לשיווי משקל גרעיני עם ארצות הברית, ועד סוף אותו עשור אף עברה אותה עם פריסתן של טילי ה18-SS. ברית המועצות ראתה את המעורבות שלה כהכרחית בכל בעיה בינלאומית. בינתיים, המלחמה הקרה פינתה את מקומה ל"דטנט" ולדפוס מורכב יותר של יחסים בינלאומיים, שבה העולם כבר לא היה מחולק לשני גושים מנוגדים ברורים. למדינות חלשות יותר היה יותר מקום להפעיל את השפעתן, ושתי המעצמות הכירו באינטרס ההדדי שלהן בניסיון להפסיק את התפשטות הנשק האטומי.
עד תחילת שנות ה-70, ברית המועצת כבר הגיעה להסכמי שלום ושיתוף פעולה עם כמה מדינות בעולם הלא-קומוניסטי, במיוחד בעולם השלישי ובמדינות הבלתי מזדהות. למרות כמה מכשולים אידאולוגיים, מוסקבה הצליחה לקדם את האינטרסים שלה על ידי רכישת מאחזים צבאיים בכמה אזורים חשובים בעולם השלישי. מעבר לכך, ברית המועצות המשיכה לספק סיוע צבאי לתנועות מהפכניות בעולם השלישי. בשל כל הסיבות האלה, מדיניות החוץ הסובייטית הייתה בעלת חשיבות רבה לעולם הלא-קומוניסטי, והיה לה חלק חשוב בקביעת המגמה ביחסים הבינלאומיים.
אם כי מערכות ביורוקרטיות רבות היו מעורבות בניסוח ובביצוע של מדיניות החוץ הסובייטית, הקווים העיקריים נוסחו בידי הפוליטבורו של המפלגה הקומוניסטית. המטרות העיקריות של מדיניות החוץ הסובייטית היו לשמור ולהגביר את הביטחון הלאומי ולשמור על ההגמוניה במזרח אירופה. היחסים עם ארצות הברית ועם אירופה המערבית היו גם הם בעלי חשיבות רבה לקובעי מדיניות החוץ, והיחסים עם מדינות עולם שלישי נקבעו (לפחות בחלקן) לפי הקירבה של המדינה לגבול הסובייטי, ועל פי הערכות סובייטיות של החשיבות האסטרטגית שלה.
עלייתו של מיכאיל גורבצ'וב כיושב ראש המפלגה ב1985 סימנה שינוי משמעותי במדיניות החוץ הסובייטית. גורב'צוב ניסה ליישם מדיניות פייסנית כנגד המערב במקום לשמור על הסטטוס קוו של המלחמה הקרה. ברית המועצות סיימה את השלטון הצבאי שלה באפגניסטאן, חתמה על אמנות להשמדת נשק גרעיני עם ארצות הברית, ואיפשרה למדינות הלוויין שלה במזרח אירופה לשלוט בעסקיהן.
לאחר התפרקותה של ברית המועצות ב1991, הפדרציה הרוסית ראתה את עצמה כיורשת החוקית של ברית המועצות בזירה הבינלאומית, למרות שאיבדה את מעמד המעצמה שהיה לה. מדיניות החוץ הרוסית התכחשה למרקסיזם-לניניזם כמנחה לפעולותיה, וביקשה סיוע מערבי לרפורמות קפיטליסטיות.
[עריכה] רפובליקות סובייטיות
ברית המועצות הייתה פדרציה של רפובליקות סוציאליסטיות סובייטיות. הרפובליקות הראשונות נוסדו זמן קצר לאחר מהפכת אוקטובר. באותו זמן, הרפובליקות היו עצמאיות אחת מהשנייה מבחינה עקרונית, אך למעשה ממשלותיהן פעלו בתיאום, כפי שהמפלגה המרכזית הורתה להן. ב-1922, ארבע רפובליקות (הרוסית, האוקראינית, הבלארוסית, והטרנס-קווקזית) הצטרפו לברית המועצות. בין 1922 ל-1940, מספר הרפובליקות גדל ל16. כמה מהרפובליקות החדשות נוצרו מהשטחים שנכבשו בידי ברית המועצות, ואחרות על ידי חלוקה של רפובליקה אחת לכמה חלקים. הקריטריונים לייסוד רפובליקה חדשה היו כדלהלן:
- שתהיה על גבולה של ברית המועצות, כך שתוכל לפרוש אם תרצה,
- שתהיה חזקה מספיק מבחינה כלכלית לפרוש אם תרצה בכך,
- שתקרא על שם הקבוצה האתנית הדומיננטית ברפובליקה, שתהיה בת מליון אנשים לפחות.
המערכת נותרה כמעט ללא שינוי לאחר 1940. לא נוספו רפובליקות חדשות. רפובליקה אחת, הקרלו-פינית, פורקה ב-1956. שאר 15 הרפובליקות שרדו עד ל-1991. פרישה נותרה אופציה תיאורטית, ולא מסתברת במיוחד בהתחשב במרכוז הסובייטי, עד להתפרקות ב-1991. באותו זמן, הרפובליקות נעשו למדינות עצמאיות, שחלקן עדיין היו מאורגנות תחת "חבר העמים של המדינות העצמאיות".
לכמה רפובליקות חלקו היסטוריה ואזור גאוגרפי משותף, ולכן נקראו לפי שמות קבוצתיים. אלה היו הרפובליקות הבלטיות, הרפובליקות הטרנס-קווקזיות, והמרכז אסייתיות.
|
רפובליקות סובייטיות
|
מדינות עצמאיות |
[עריכה] כלכלה
- ערך מורחב – כלכלה של ברית המועצות
לפני התמוטטותה, לברית המועצות הייתה המדינה עם הכלכלה המתוכננת הגדולה ביותר בעולם. השלטון קבע את סדר הקדימויות הכלכלי שלו בתכנון מרכזי, כך שהחלטות אדמניסטרטיביות הן שקבעו את חלוקת המשאבים ואת המחירים, ולא כוחות השוק.
מאז המהפכה הבולשיוויקית ב1917, המדינה גדלה מחברת איכרים לא מפותחת עם תעשיה מינימלית למעצמה התעשייתית השנייה בגודלה בעולם. לפי הסטטיסטיקה הסובייטית, החלק של ברית המועצות בייצור התעשייתי העולמי גדל מ-4 אחוזים ל-20 אחוזים בין 1913 ל1980. אם כי אנליסטים מערביים רבים חושבים כי טענות אלה מוגזמות, ההצלחה הסובייטית היא עדיין מרשימה. לאחר האירועים הקשים של מלחמת העולם השניה, כלכלתה של המדינה המשיכה לגדול, אם כי בשיעור לא אחיד. מדדי איכות חיים, אם כי עדיין צנועים יחסית למערב, השתפרו, ולאזרח הסובייטי בסוף שנות ה-80 היה בטחון כלכלי מסוים.
אם כי ההישגים האלה היו מרשימים, בשנות ה-80 מנהיגים סובייטים עמדו בפני בעיות רבות. הייצור של מוצרי צריכה במגזרי החקלאות והצריכה לא היה תמיד מספיק. משברים במגזר החקלאי הביאו לאסון בשנות השלושים, כאשר קולקטוויזציה נתקלה בהתנגדות של הקולאקים, דבר שהביא למאבק של איכרים רבים כנגד השלטונות, לרעב, ולמוות של כ5-10 מליון איש, בעיקר באוקראינה, אך גם באזור נהר הוולגה ובקזחסטאן. במגזרי השירותים והצריכה, חוסר בהשקעות הביא לשוק שחור באזורים מסוימים.
בנוסף, מאז שנות ה-70, שיעור הגדילה של הכלכלה פחת באופן ניכר. פיתוח כלכלי רחב, המבוסס על שימוש בכמות גדולה של עובדים וחומרים כבר לא היה אפשרי, והפריון של הנכסים הסובייטיים היה עדיין נמוך יחסית למדינות מתועשות אחרות. איכות המוצר הייתה ירודה. מנהיגים סובייטיים עמדו בפני דילמה משמעותית: השליטה המרכזית החזקה שהדריכה את הפיתוח הכלכלי זה זמן רב לא הצליחה להביא ליצירתיות ולפריון, שכלכלה מפותחת ומודרנית כה צריכה.
המנהיגים של סוף שנות ה-80 הודו בכך שהגישות הכלכליות הישנות לא מועילות לפתרון בעיות חדשות, והם ביקשו ליצור תוכנית של רפורמה כלכלית על מנת לעורר את הכלכלה מחדש. המנהיגות, שבראשה מיכאיל גורבצ'וב, ניסתה פתרונות חדשים לבעיות הכלכליות באופן פתוח ("גלסנוסט"), דבר שמעולם לא נעשה בברית המועצות. שיטה אחת לשיפור הפריון הייתה הייתה להגדיל את כוחם של כוחות השוק. אך רפורמות שיגדילו את השפעתן של כוחות השוק יסמנו פיחות בסמכות והשליטה של ההיררכיה התכנונית.
הבנה של התפתחויות בכלכלה היה תפקיד מסובך עבור משקיפים מערביים. במדינה היו פערים כלכליים ואזוריים גדולים מאד, וניתוח של מידע סטטיסטי לפי אזור היה תהליך איטי ומסורבל. מעבר לכך, הסטטיסטיקה הסובייטית לא הייתה תמיד בת השוואה לסטטיסטיקה המערבית, שכן הם השתמשו במושגים סטטיסטיים וכלכליים שונים. רוב האנליסטים המערביים, וגם חלק מהסובייטיים, הטילו ספק בדיוקם של הסטטיסטיקות שפורסמו, ואמרו כי שיעורי הגדילה התעשייתית היו בדרך כלל גדולים יותר משהיו באמת.
[עריכה] גאוגרפיה
- ערך מורחב – גאוגרפיה של ברית המועצות
ברית המועצות הייתה בחלק המזרחי של היבשת האירופאית, ובחלק הצפוני של אסיה. רוב המדינה הייתה צפונית ל50 מעלות צפון, והקיפה שטח של 22,402,200 קמ"ר. בשל הגודל העצום של המדינה, האקלים היה מגוון – מאקלים תת-טרופי וקונטיננטלי לתת-ארקטי וקוטבי. 11 אחוז מהאדמה הייתה ראויה לעיבוד, 16 אחוז ראויה למרעה, 41 אחוז יערות, ו-32 אחוז אחרים, כולל טונדרה.
[עריכה] דמוגרפיה
- ערך מורחב – דמוגרפיה של ברית המועצות
- ערך מורחב – יהדות רוסיה
ברית המועצות הייתה אחת המדינות המגוונות ביותר מבחינה אתנית, עם יותר ממאה לאומים אתניים שונים. האוכלוסייה הכללית הוערכה ב-293 מיליון נפש ב-1991. רוב האוכלוסייה הייתה רוסית (כ-53.4 אחוז, מפקד 1970), וכן היו אוקראינים (16.9 אחוז), אוזבקים (3.8 אחוז), ולאומים רבים אחרים. רוסיה גדולה, הן בשטחה והן באוכלוסייתה, מכל יתר הרפובליקות של ברית המועצות שקיבלו עצמאות גם יחד, והיא עדיין מגוונת למדי מבחינה אתנית, וכוללת מיעוטים של טאטארים, אודמורטים, וקבוצות אתניות רבות אחרות.
[עריכה] דת
- ערך מורחב – דת בברית המועצות
המדינה הובדלה מהכנסייה בצו של מועצת הקומיסרים העממיים (ממשלת המהפכנים הזמנית) ב-23 בינואר 1918. נתונים רשמיים על מספר המאמינים בברית המועצות לא היו קיימים עד ל-1989. אך לפי מקורות סובייטיים ומערביים, מעל שליש מאזרחי המדינה, שרשמית הייתה אתאיסטית, האמינו בדת כלשהי. נצרות ואיסלאם היו הדתות הגדולות ביותר. הנוצרים השתייכו לכמה כנסיות: האורתודוקסית המזרחית, הגדולה ביותר; הקתולית; הבפטיסטית וכמה כתות פרוטסטנטיות אחרות. היו כנסיות רבות במדינה (7500 כנסיות רוסיות אורתודוקסיות ב1974). רוב המאמינים המוסלמיים היו סונים, וכן היו יהודים רבים. דתות אחרות, שלהן היו מספר מועט של מאמינים, כללו בודהיזם, למאיזם, ושאמאניזם, דת שמבוססת על ספירטואליזם פרימיטיבי. תפקידה של הדת בחיי היומיום של האזרח הסובייטי השתנה מאדם לאדם. בגלל שהאמונה והערכים החברתיים המוסלמיים היו קשורים מאוד זה לזה, נדמה שלדת הייתה השפעה גדולה יותר על המוסלמים מאשר על הנוצרים או על המאמינים האחרים. אך כשני שלישים מהאוכלוסייה הסובייטית לא היו מאמינים. כחצי מהאוכלוסייה, כולל פקידים גבוהים במפלגה ובממשלה, הצהירו כי הם אתאיסטים. כל חברי המפלגה הקומוניסטית נדרשו, בהתאם לאידאולוגיה הקומוניסטית, שטענה כי "הדת היא אופיום להמונים", להיות אתאיסטים, אף שניתן לומר כי "דתם" הייתה הקומוניזם. לפיכך, לרוב האוכלוסייה הסובייטית, הדת הייתה נושא לא רלוונטי.
[עריכה] לאומים
- ערך מורחב – לאומים בברית המועצות
האימפריה הרב-לאומית הגדולה שהבולשוויקים ירשו לאחר המהפכה שלהם נוצרה על ידי התפשטות של הצארים במשך כארבע מאות שנה. כמה קבוצות לאומיות הגיעו לאימפריה מרצונם החופשי, אך רובם צורפו אליה בכוח. בצורה כללית, היה מעט מן המשותף לרוסים ולשאר הלאומים באימפריה מבחינה תרבותית, דתית או לשונית. פעמים רבות היו שני לאומים על אותה הטריטוריה. לפיכך, מתיחויות לאומיות נבנו במשך השנים לא רק כנגד הרוסים אלא גם בין הלאומים השונים לבין עצמם.
למשך קרוב לשבעים שנה, המנהיגים הסובייטיים טענו כי החיכוכים בין הלאומים הרבים שהרכיבו את ברית המועצות נמחקו, וכי ברית המועצות היא משפחת לאומים שחיים יחד באופן הרמוני. אך התסיסה הלאומית שהרעידה כמעט כל פינה מברית המועצות בסוף שנות ה-80 הוכיחה כי שבעים שנה של שלטון קומוניסטי לא הצליחו למחוק את ההבדלים הלאומיים והאתניים, וכי התרבויות והדתות הלאומיות יצוצו מחדש ברגע שיוכלו. משמעותה של המציאות שגורבצ'וב וחבריו עמדו מולה היתה, שאלא אם כן ישתמשו בכוח, עליהם למצוא פתרונות אלטרנטיביים על מנת למנוע את התפרקותה של ברית המועצות.
הוויתורים שניתנו לתרבויות הלאומיות והאוטונומיה החלקית שניתנה לרפובליקות בשנות ה-20 הביאו להתפתחותן של אליטות לאומיות ולתודעה לאומית מוגברת. לאחר מכן, דיכוי ורוסיזציה הביאו להתנגדות להשתלטותה של מוסקבה ולהתפתחות נוספת בתודעה הלאומית. רגשות לאומיים גם התפתחו במדינה הסובייטית על ידי תחרות מוגברת על משאבים, שירותים ועבודה.
