שמות בעדות אשכנז
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
הערך נמצא בשלבי עריכה הנכם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו כדי למנוע התנגשויות עריכה. שימו לב! אם דף זה לא נערך במשך שבוע, רשאי כל ויקיפד להסיר את התבנית ולהמשיך לערוך אותו. |
 |
ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
תוכן עניינים |
[עריכה] מבוא
שם האדם הוא אחד האמצעים העיקריים לזהותו. בני האדם קוראים זה לזה בשמות מאז שהחלו להתפתח השפות השונות. חשיבותו של שם האדם בתרבות היהודית מודגשת במיוחד. כבר בפרקים הראשונים של התנ"ך מקבל האדם הראשון את השם "אדם" ואשתו נקראת על ידיו "חוה". לשון המקרא: "ויקרא האדם שם אשתו חוה..." (בראשית, ג', פסוק כ'). כבר בפרק הבא מוזכרים בני אדם, הבל וקין, בשמותיהם וניתן פירושו של השם קין. כמו כן, אנו קוראים על צאצאים נוספים, ביניהם חנוך, ועל קין הבונה עיר הנקראת על שמו של חנוך. במהלך ההיסטוריה נבנו ערים רבות נוספות שנקראו על שם בני אדם, ובני אדם רבים נקראו על שם ערים.
ביהדות אין כללים לבחירת שם, אך בקהילות המסורתיות התפתח מנהג שעל פיו קוראים לרך הנולד על שם אדם חשוב. בקהילות אשכנז בנים נקראים בדרך כלל על שם אחד מאבות המשפחה שנפטרו, ובנות על שם אמהות המשפחה שנפטרו. בחלק מקהילות ספרד קיים מנהג לקרוא לנולדים בשמות הסבים או הסבתות בעוד האחרונים בחיים. דוגמאות למנהגים המשתנים מקהילה לקהילה: אין לקרוא לשלושה אחים "אברהם, יצחק ויעקב" או לקרוא בשם "בן ציון" לילד שנולד למשפחה ששכלה ילד. מנהג נוסף המעיד על חשיבות השם הוא קריאת פסוק המתחיל באות הפותחת את שמו של המתפלל ומסתיים באות הסוגרת אותו בכל תפילת "עמידה", הנאמרת שלוש פעמים ביום. מנהג זה מסמל את חשיבותו של שם האדם כחלק מן הענין האלוהי ומשמש כסגולה לזכירת השם באחרית הימים, כחלק מתהליך הגאולה ותחיית המתים. השם ה"יהודי" המקובל הוא שילוב של שם האדם ושם אביו, למשל יצחק בן אברהם, אך צורה זו אינה אופיינית לעם היהודי בלבד.
עבור חוקר הגנאלוגיה, חשיפת שמו של אדם היא היעד הראשוני בחקר מוצאו. לעתים קרובות אנו יודעים על קיומה של דמות מסוימת בזכות ההקשר המשפחתי, כגון "אב של...", "בת של...", "בעל של...", אך מתקשים לשחזר את שמה. האם צבי הוא שם חופף להירש? מה לגבי הרמן או הארי? מדוע חלק מילדי משפחה מסוימת נושאים את שם הנעורים של האם? ולמה לאפרים מוצמד הכינוי פישל?
[עריכה] שמות משפחה
שמות המשפחה, באופן המוכר לנו כיום, נכנסו לשימוש נרחב רק במהלך המאה ה-18. עד אז נקראו היהודים והלא יהודים בשמות אבותיהם או בכינויים שנגזרו מעיסוקם, חזותם, תכונותיהם או אופיים, כגון גובה, נכות, קמצנות, טוב לב וכו'. עם התפתחות צורות הממשל המתקדמות יותר והעברת הסמכויות אל מרכזי שליטה מרוחקים, היה צורך בזיהוי מדויק יותר של תושבי הפריפריות כדי לפקח ולתכנן ניהול יעיל יותר של משאבי המדינה. צווים שנשלחו לכל קצוות אירופה על ידי נציגי השלטון קבעו תקופות זמן שבהן היה על היהודים להצטייד בשמות משפחה ולרשום אותם במשרדים שנקבעו לכך. בתקופה זו כבר הייתה קיימת מערכת בירוקרטית יעילה למדי שעסקה ברישום התושבים בכלל וברישום היהודים בפרט. הרישום התבצע על מנת לאפשר גביית מסים ופיקוח דמוגרפי יעילים.
אמנם היו מספר משפחות, בעיקר משפחות מבוססות ועשירות, שהשתמשו בשמות משפחה - כפי שנהגו גם האצילים הלא יהודים - גם במאות שקדמו למאה ה-18. שמות משפחה אלו הם עתיקי יומין ונמצאים בשימוש מאות רבות של שנים. כדי לחזק עוד יותר את מעמדן החברתי והכלכלי, רשמו משפחות אלו עצי משפחה המתארים את ייחוסן, ובמקרים רבים גם את מקור שמן.
שמות המשפחה שנבחרו על ידי ראשי המשפחות שלא היו להן שמות רשמיים לפני הרישום השתייכו בדרך כלל לאחת ממספר קבוצות עיקריות:
[עריכה] קיבוע שם האב או האם
שם האב, ששימש כשם משפחה מהסוג ה"ישן", הפך לשם משפחה העובר מדור לדור. מרבית הסיומות מסוג -וויץ, -ביץ, -סקי, -ויצי, -וב, -וף, -שווילי, -זון וכו', מציינות את המילה "בן". הסיומות -סקי ו -וב אינן משמשות רק לשמות משפחה שמקורם בשמו של אדם, אלא גם לשמות משפחה שמקורם בשם של מקום. -סקי ו-וב הן סיומות סלאביות המציינות שייכות בכלל ולא רק שייכות בין בני משפחה. אברמוביץ, אברמוביצי, אברמוב ודומיהם - משמעותם "בן אברהם". במקרים נדירים הושמטה הסיומת ונשאר רק השם עצמו. לדוגמה אברהם, אברהמס (באידיש: של אברהם). לעתים קרובות התקבעו השמות בהיגוי הלועזי או האידי ולאו דווקא בהיגוי העברי שלהם. למשל מושק (משה), כמו במושקוביץ, לייב (אריה), כמו בלייבוביץ, וכו'. במקרים מסוימים שימש שם האם או האישה כשם שממנו נגזר שם המשפחה. מרגליות על שם מרגלא, רוחלין על שם רחל, מלכין על שם מַלכה/מִלכה, סורקין על שם סורא/שרה, דבורקין על שם דבורה, פרומקין על שם פרומא וכו'.
[עריכה] גזירת השם מעיסוקם של ראשי המשפחה
יש להניח ששם זה שימש קודם ככינוי למחזיקו. באזורים שבהם דיברו היהודים יידיש או גרמנית משה החייט הפך למשה שניידר, הרב הפך לרבין, השוחט לשכטר ועוד. דוגמאות נוספות: פישר (דייג), לעהרער (מורה), קרמר (חנווני) ואפילו תהילים-זוגער (אומר תהילים, שמו המקורי של דן בן-אמוץ). לעתים הפך עיסוקו של אדם לשם משפחתו. למשל וייץ (חיטה), זילבר (כסף) או אפל (תפוח).
[עריכה] שמות בהשפעת התרבות הגרמנית
בהשפעת התרבות הגרמנית שאומצה בחלקים גדולים של אירופה המזרחית, נתקבלו בקרב יהודים (דוברי אידיש) שמות בעלי אופי גרמני, שנחשבו כשמות "טובים". שמות כמו אדלר (נשר), שטרן (כוכב), רוזנברג (הר-שושנים), גרינפלד (שדה ירוק) ודומיהם, כולם "צלצלו" טוב למחזיקיהם. שמות נוספים בהשפעה זו, הם שמות הצבעים: שוורץ (שחור), וייס (לבן), גרין (ירוק), בלאו (כחול), רוט (אדום) וכו'.
ישנה דעה רווחת ושגויה כי שמות "טובים" נקנו בכסף, והעניים קיבלו שמות נחותים. ידוע המקרה של השם קצנלנבויגן, שנשמע כמו "עצם של חתול" בפולנית, אך למעשה השם קצנלנבויגן הוא שם משפחה שנגזר משם מקום (שם טופונימי) הנמצא בגרמניה במדינת הסן. שם המשפחה עצמו הופיע אצל היהודים הרבה זמן לפני שהוכרחו לקבל שמות משפחה בסוף המאה ה 18 ותחילת המאה ה 19 באירופה. המשפחה הזאת היא משפחה רבנית שמתיחשת על מהר"ם מפדואה באיטליה (1482-1565) והראשון שידוע לנו שנקרא בשם הזה הוא אברהם בן אשר מרגנסבורג בגרמניה בערך בשנת 1455. למשפחה צאצאים רבים שהיו רבנים בקהילות שונות באירופה. אמנם ישנן אגדות על כך שאנשים היו חיבים לשלם כסף עבור שם יפה או שם שנשמע גרמני או נוצרי, אולם עד כה אין הוכחה לכך, ואם מחפשים מוצאים בדרך כלל סיבה טובה לכך ששם מסוים הוא כך או אחרת. לדוגמה: כל השמות המתחילים ב"רוז": רוזנברג, רוזנצוויג, רוזנשטרן, רוזנטל וכו' מוצאם כנראה בשם המטריאכלי רוזה. ברנפלד, מוצאו בשם הפרטי בר, שפירושו דב. גולדברג, גולדמן, גולדצוויג, גולדשטיין וכדומה מוצאם כנראה מהשם גולדה. מוצא האגדה על תשלום עבור שמות יפים נלקחו כנראה מספרי בדיחות ואנקדוטות ואין להם קשר למציאות. המקור לשם קצנלבויגן הוא הספר A Dictionary of German-Jewish Surnames by Lars Menk, Avotaynu Inc. bergenfield N.J USA 2005
[עריכה] בחירת שם כסגולה להצלחה
במסגרת זו, נבחרו שמות כמו רייך (עשיר), קלוג (חכם), גליק (מזל) ואפילו לנגלייבן (חיים ארוכים). שמות נלקחו גם מתאורי טבע באזור, כמו: טייך (נהר), טאו (טל), ברג (הר) או טאל (עמק).
[עריכה] הנצחת שמות המקומות מהן הגיעה המשפחה
בדרך כלל, על שם ערים או עיירות מהן הגיעו ראשי המשפחה. למשל: מנהיימר, פרנקפורטר, דנציג, ברלינר, הורוביץ או שפירא ליוצאי העיר שפייר. לא רק מערים גדולות נלקחו שמות המשפחה, כי אם גם מעיירות וכפרים קטנים: אפשן (אפשא), סיגטי (סיגט), פטרובר (פטרובה), מונקצ'י (מונקאץ) - כל אלו עיירות קטנות, יחסית, שזכו להנצחה באמצעות שם משפחה. כמובן, גם המדינות עצמן שמשו השראה לשמות, כמו: אנגלנדר, דויטש, אוסטרייכר.
[עריכה] שינוי שמות משפחה
הנוסח המקובל של האשה המקבלת את שם משפחת בעלה וילדיהם מקבלים את שם משפחת אביהם, הוא אכן הצורה העיקרית של העברת שמות משפחה, אולם ללא ספק לא הצורה היחידה. שמות המשפחה שנתקבלו, עברו במקרים רבים שינויים וגלגולים. נמנה מספר סיבות לכך:
[עריכה] קבלת שם משפחה של האם
ילדים קיבלו את שם המשפחה של האם כאשר בני הזוג נישאו בנישואים דתיים בקהילה ולא נרשמו לנישואים אצל הרשם האזרחי. כאשר נולדו לזוג ילדים והיה צורך ברישום הלידה אצל הרשם האזרחי, הילדים נרשמו כילדי האם בלבד ולמעשה כצאצאים מנישואים בלתי חוקיים. התופעה הנ"ל התרחשה במקרים הבאים:
איסור על חתונות מרובות מדי במשפחה אחת הביא לחתונה יהודית בלבד, כאשר נחצתה המכסה.
איסור על נישואים שניים אף אם בן הזוג נפטר.
נישואים בגיל הנמוך מזה המותר בחוק או היטל גבוה עבור רישום הנישואים.
אב שנעלם, נטש את משפחתו או נפטר בגיל צעיר.
סיבות נוספות:
נישואים אזרחיים במקום א' ולידה של ילדים של מקום ב' שלא הכיר ברישום הנישואים של מקום א' או שחייב רישום מחודש.
רצון להימנע משיוך ברור של הילדים למשפחה מסוימת כדי למנוע את גיוסם לצבא.
שם משפחת האם היה "יוקרתי" (שושלת רבנית) יותר ואז נעשה לעתים שימוש בשני שמות המשפחה. במקרים אלו, נשכח לפעמים שם המשפחה של האב לאחר מספר דורות.
[עריכה] הגירה או החלפת שלטון
המקרה הנפוץ ביותר של שינויי שמות משפחה, התרחש כאשר משפחות היגרו מארץ אחת לשנייה, או כאשר השלטון במדינה התחלף. במקרים אלו, תורגמו לעתים השמות משפחה לשפה, כמו וייס שהפך ל - White, מאייר הפך למאיר או רוזנברג שהפך לורדי. במקרים אחרים, נבחרו שמות מקומיים שהזכירו בצלילם את השמות הקודמים. כך, למשל, במקרים רבים של עברות השם, כמו: גלבשטיין שהפך לגביש, רוטנברג הפך לרותם, או ברקוביץ הפך לברק. מובן שבמקרים רבים, נוצלה ההזדמנות לרענון שם המשפחה ולבחירת שם חדש.
[עריכה] התבוללות או טשטוש הזהות היהודית
נטייה להתבוללות או צורך חברתי-כלכלי לטשטוש זהות יהודית מובהקת של שם - במיוחד על ידי אנשי אקדמיה, אנשי ממשל ובעלי מקצועות חופשיים שהיו בקשרים יומיומיים עם האוכלוסייה הלא יהודית - צמצמה את היכולת לקשר בין נושא השם היהודי לנושא השם ה"חדש", למעט במקרים של תרגום משפה לשפה.
חוקר הגנאלוגיה, העוקב באמצעות מסמכים שונים אחר ההיסטוריה של אדם מסוים, יגלה כי למרות תפישתנו כי שמו של אדם הניתן לו בלידתו ילווה אותו כמאפיין זהותו עד יום מותו וברשומות לעד, הרי למעשה השם במקרים רבים, בר החלפה ומשתנה פעמים לא מעטות במהלך החיים. הדבר נכון במיוחד לבני העם היהודי שעברו תהפוכות רבות במהלך מאתיים השנים האחרונות - גלי הגירה רבים, שינויים מדיניים מרחקי לכת, רדיפות והשמדה. כל האירועים הללו מוליכים לשינויי שם, המערימים קשיים עד כדי הפיכת משימתו של חוקר, המנסה להתחקות אחר קורותיו של אדם, לבלתי אפשרית.
[עריכה] שמות פרטיים
על פי המסורת המקובלת במרכז אירופה ומזרחה, שם הילד או הילדה משמש כדרך להנצחתו של בן משפחה שנפטר. רק במקרים נדירים, כאשר "נוצלו" כל שמות הנפטרים, נבחרו שמות נוספים. שמות נוספים אלו היו, בדרך כלל, שמותיהם של רבנים או אישי ציבור ידועים. בקהילות "מודרניות" יותר, הייתה הקפדה פחותה על שימוש בשמות המסורתיים בלבד, ורשימת השמות הייתה יצירתית יותר.
הרכב השם
זיהויו של האדם בקהילה היהודית, היה מורכב בדרך כלל מכמה סוגי שמות נפרדים, ששימשו כל אחד בזמן ולצורך מסוים.
[עריכה] השם היהודי
השם היהודי נקרא במקורות "שם קודש", והיו היו בשימוש בעיקר בבתי הכנסת בתפילות השונות ובבתי הקברות, ברישום על המצבות וברישומי חברה קדישא. השם ניתן לאחר הלידה, בדרך כלל על שמו של אחד מהסבים או קודמיהם. לעתים הורכב השם משניים ואף שלושה שמות (עבריים), ולעתים כאלו שבאופן מסורתי צמודים זה לזה, כגון אריה-יהודה (אריה הוא סימנו של שבט יהודה), או ציפורה-בלומה לבת. במקרים אחרים היה השם שילוב של שמות של מספר נפטרים. שמות יהודיים מיוחדים ניתנו גם בעקבות לידת הילד בתקופה מסוימת, דוגמת: פסח, ניסן, חנוכה, יום-טוב, או במקרה של בנות: חיה-שרה (לפי פרשת השבוע "חיי שרה"), אסתר (בפורים) וכו'.
[עריכה] השם בשפת היומיום
שם זה היה לעתים השם העברי בתרגום לאידיש או לשם מקובל אחר כשם נוסף לשם המקורי, כגון אפרים-פישל (מזלו של שבט אפרים הינו דגים, ומכאן "פישעל", כלומר "דג קטן" באידיש), שלמה-זלמן (שיבוש של "סלומון", השם שלמה בלועזית), דב-בער, אריה-לייב וכו'. כך גם לגבי שמות הבנות: ציפורה-פייגה, יונה-טויבה וכו'. סוג אחר של שמות "נרדפים" הנם השמות בצורה המוקטנת, כלומר: חיים הופך לחייק'ל, יעקב הופך לינק'ל, חנה לחנצ'ה ורחל לרוח'ל. לחלק מן השמות הנרדפים אין הסבר מדויק. למשל, מנחם-מנדל, אשר-פייביש, שמות אלו היו בשימוש החברה היהודית במיוחד בעיירות הקטנות יותר ובכפרים, כלומר במקומות בהם החברה היהודית הייתה סגורה יותר ולא קיימה מגע הדוק עם הסביבה הלא-יהודית.
במסורת היהודית נקרא השם היום יומי שם כנוי, כלומר בנימין המכונה וולף, אז בנימין הוא שם קודש ווולף הוא הכנוי שנגזר מהשם זאב. יששכר המכונה בער, אשר המכונה זעליג, אורי המכונה פייבל. אבל אפשר גם להשתמש בשלושה שמות כמו אורי המכונה פייבל הנקרא פיליפ. אורי הוא שם קודש, פייבל הוא הכנוי ופיליפ הוא השם האזרחי כפי שנרשם אצל השלטונות. היות ששם הקודש משמש בעיקר לצרכי דת, כמו עליה לתורה וכדומה, הרי אצל נשים שם זה לא קיים וכבר מזמן ימי הבינים באירופה התחילו לתת לנשים שמות גרמנים או לטיניים (איטלקיים ,צרפתיים וספרדים). כמו טויבה (יונה בגרמנית), פליציה (מאושרת בלטינית), פלורנס (פרח בלטינית), בלומה (פרח בגרמנית) ועוד.
[עריכה] כינוי או שם נוסף
אלו הוצמדו לשם המקורי במקרים בהם נמצא האדם או הילד בסכנה. תוספת השם חיים או חיה וכן השמות אלטר, אלטה (זקן או זקנה, לעתים באידיש: זיידה, בובה) אמורה הייתה לבלבל את מלאך המוות שבקש את חייו של ילד קטן ולא את אלו של זקן. היו גם מקרים בהם ניתנו שמות נוספים כסגולה להצלחה. סוגי כינויים נוספים נגזרו מעיסוקו של בעל השם, כגון: דער שמש (השמש), דער שניידר (החייט) וכו'. סוג כינוי נוסף שהיה בשימוש, נבע משם האב או האם ושימש זיהוי של ילדים בעלי שם זהה. דוגמה מצוינת לשימוש בשם נוסף הוא גיבורו של הסופר שלום עליכם, מוטל בן פייסי החזן - מרדכי בן פסח.
[עריכה] השם הלועזי
זה היה בדרך כלל השם הרשמי בו נרשם הילוד בפנקס הלידות ושימש את הרשויות. שם זה היה בדרך כלל בשפת המקום, ולעתים היה תרגומו של השם העברי (צבי=הירש=הרמן). במקרים מסוימים, השם הלועזי היה בעל צלצול דומה לשם העברי (יצחק=איזידור), אולם אין התאמה מדויקת בין שמות בעלי פונטיקה מסוימת לשמות עבריים ולהפך (מרדכי או משה יכולים להפוך למוריס או מקס ולהפך). במקרים רבים, פשוט אין קשר מילוני או פונטי בין השם העברי והשם הלועזי (למשל: מנחם יכול להקרא גם אמיל). במקרים של שמות הנשים, ניתן לומר בהכללה כי רבים מהשמות מתורגמים, דוגמת: מלכה (רגינה), שושנה (רוזה) או יפה (ביאטריס), אולם גם כאן אין כללים ודאיים.
[עריכה] שינוי שם פרטי
השמות הפרטיים התחלפו לפעמים במעבר מארץ לארץ ועם התבגרותו של האדם. במקרים רבים, מסמכי הלידה והפטירה יכילו שמות שונים לחלוטין, למרות שהם מתייחסים לאותו אדם. בעידן של תמורות מדיניות, גלי הגירה תכופים, מלחמות, כיבושים והתייחסות מפלה ליהודים, אחד הדברים הראשונים שהשתנו היה השם. השמות הלועזיים והסתייגות בארץ משימוש בשמות "גלותיים", יצרו לנו מאגר חדש של שמות משפחה ושמות פרטיים.
להלן מספר דוגמאות ל"תהפוכות" השמות הפרטיים: לילד שנקרא בנימין, נוסף פעמים רבות השם זאב (כמו בנימין זאב הרצל), זאת משום שסמלו של שבט בנימין היה זאב: "בנימין זאב יטרף...", (בראשית, מ"ט, פסוק כ"ז). השם הלועזי יכול להיות במקרה זה: וולף (תרגום של זאב), או אולי בנג'מין ואפילו כינויים שונים יכולים להתקבל: בני, בנג'י, ווילי. במקרים מסוימים, השם הנבחר יתרחק עוד יותר מהשם העברי המקורי: בן, ווילהלם. צירופי שמות בסגנון דומה הנם: יששכר-בר ("בר" פרושו דב; הסמל של שבט זה הנו חמור ולכן, כנראה, נבחרה חיה אחרת), נפתלי-צבי (בעקבות הפסוק "נפתלי איילה שלוחה", כאשר האיילה שונתה לצבי על מנת שתתאים לילוד זכר).
גם לגבי שמות נשים המצב דומה: ציפורה-בלומה היא ציפי ביילה, יכולה להיות גם פייגי (ציפור באידיש), פלורה (פרח בלועזית, כמו בלומה באידיש), ולהפוך במשך הזמן לפאני, בילי, ציפרה ועוד צירופים שונים. כמובן, אם מביאים בחשבון גם את השמות שניתנו ברוסית, צ'כית, צרפתית, ספרדית ושאר שפות העולם, קל להבין את הקושי במעקב אחר השמות בעולם.
[עריכה] שמות מפתח במשפחה
במשפחות רבות, קיימת דמות דומיננטית הנתפשת בעיני צאצאיה כדמות הראויה להנצחה. במקרים אלו, ינתן שם (פרטי) זה לצאצאי המשפחה לאורך מספר דורות. לעתים יהיה זה שמו של רב מפורסם שצאצאיו (וגם חסידיו) יקראו בשמו את ילדיהם, ולעתים אדם בעל ממון או בעל זכויות אחרות. במקרים מסוימים, כאשר שם האדם אינו נפוץ במיוחד, או שהוא שילוב של שני שמות נדירים יחסית (הצירוף של שמות שני בעלי חיים לשמו הפרטי של אדם, כגון וולף בער, זאב-דב), תוכל התופעה, באם תשנה בדורות הבאים, לעזור בזיהוי קרובי משפחה רחוקים. מובן, שכאשר 'שם המפתח' הנו שם נפוץ, תפחת יעילותו ככלי לזיהוי קשרים משפחתיים. כך לגבי שמות פרטיים של זכרים, ובהרבה מקרים גם לגבי שמות פרטיים נקביים. מועד לידתם של צאצאים הקרויים על שמה של דמות 'מפתח', יכול לתת מושג כללי על מועד פטירתו של דמות זו. במרבית המקרים, במהלך שנים אחדות אחרי פטירת האדם ייקראו נכדיו וניניו בשמו. לאחר מכן עשוייה להוצר דמות דומיננטית אחרת במשפחה ושוב לאחר דילוג של דור או שניים ישוב שם דמות ה'מפתח' הראשונה וינתן לצאצאי הסבים או הסבתות שנקראו על שמה של דמות המפתח הראשונה. לא רק שמו הפורמלי של האדם עובר מדור לדור, אלא לעתים גם שם החיבה או השם הלועזי.
בדורות האחרונים, עם הכנסת השמות המודרניים, יש נטייה - לפחות במשפחות חילוניות - שלא להשתמש בשמות המסורתיים, או להשתמש בהם כשמות משניים, כלומר כשם המופיע בתעודת הזהות בלבד. במקרים אחרים, מתבצעת וריאציה על השם המקורי. אהרן הופך לרון, שרה לשרית, יפה לנוי; או שנעשה שימוש בשמות המעוררים אסוציאציה מסוימת, למשל: אפרים הופך ליקיר ("הבן יקיר לי אפרים"), אריה הופך לגור ("גור אריה יהודה") וכיו"ב.
[עריכה] מקורות
הערך מתבסס על מאמרו של נחי קרן: שמות-מבוא, ב'מדריך לגנאלוג המתחיל' אשר בפורום 'שורשים משפחתיים' בפורטל תפוז, ומובא באישור המחבר.
