שעלת
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שעלת (בלועזית: פרטוסיס, Pertussis או Whoopping cough) היא מחלה זיהומית הנגרמת על ידי החיידק Bordetella Pertussis, השייך למערכת החיידקים הארגמניים.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
עד שנות ה-30 של המאה ה-20 הייתה מחלת השעלת גורם לתחלואה של מיליוני ילדים בעולם וגורם משמעותי בתמותת תינוקות. מאז הותחל לחסן באופן שיגרתי כנגד שעלת נצפתה ירידה דראמטית בתחלואה ובתמותה מהמחלה.
[עריכה] קליניקה
זמן הדגירה של המחלה הנו בין שבוע ל3 שבועות. השלב הראשון של המחלה מתאפיין הפרשת נזלת מרובה והפרשה מהעיניים "השלב הקטרלי". בשלב זה השעול עדיין לא בולט. המשך המחלה, הפוגעת בעיקר בילדים קטנים ובתינוקות, מאופיינת בהתקפים פתאומיים של שיעולרצוף "כמו מכונת ירייה" הנגמרים בשאיפה שורקנית כאשר החולה שואף אוויר. תופעה זו נקראת באנגלית Whopping, ומכאן שמה האנגלי. מאפיינים נוספים לשעלת בילדים הנם האדמת הפנים בזמן שיעול, ושעול המביא להקאה חוזרת. המחלה יכולה לפגוע גם באנשים אשר חוסנו בעבר כנגד שעלת אם כי במיקרה זה יהיו התסמינים לרוב קלים יותר.
[עריכה] מעבדה
- בספירת הדם אופייני למצוא אחוז גבוה של לימפוציטים.
- סרולוגיה לחיידק השעלת - המצאות נוגדנים מסוג IgM או IgA אופייניים לזהום בשלב החריף. נוגדנים אלו עולים גם בתגובה לחיסון, כך שבתקופה הסמוכה לחיסון, המצאות נוגדנים לא מאשרת זיהום.
נוגדנים מסוג IgG מצביעים על זיהום בעבר או מצב של חיסון.
- תרבית כיח לשעלת.
- בדיקת PCR לשעלת: בדיקה זו בודקת המצאות DNA של חיידק השעלת, והנה הבדיקה הרגישה ביותר להמצאות זיהום. בדיקה זו אינה סטנדרטית עדיין, ואינה נכללת בסל הבריאות בישראל. (מבוצעת בארץ במרכז רפואי רמב"ם).
[עריכה] טיפול
חיידק השעלת הנו חיידק הנכנס ומתרבה בתוך תאי הגוף בדרכי הנשימה. טיפול יעיל דורש אנטיביוטיקה המסוגלת לחדור לתוך התא. הטיפול המקובל הנו באנטיביוטיקה ממשפחת המקרולידים כדוגמת אריטרומיצין -הניתן למשך שבועיים, או אזיטרומיצין (אזניל) הניתן למשך 5 ימים. יש חשיבות לטפל טיפול מלא בכל בני הבית של החולה בין אם הנם חולים בשעלת או אם אין להם תסמינים של המחלה וזאת בשל אחוז ההדבקה הגבוה של המחלה. גם לאחר טיפול אנטיביוטי מלא, עשוי החולה להמשיך להשתעל למשך מספר שבועות בשל נזק שנגרם לדרכי הנשימה, וזאת למרות שהחיידקים בגופו הושמדו.
[עריכה] חיסון
מאז שהורכב חיסון למחלה ירדו אחוזי התמותה ממנה, וכיום היא כמעט ואינה קטלנית במדינות המערב. חיסון צלולרי: היה החיסון המקובל לשימוש עד לפני מספר שנים. לחיסון זה מספר תופעות לוואי- 1. עליית חום תוך 24 שעות ממתן החיסון. 2. חוסר שקט חולף ומתבטא בבכי בתדר גבוה של תינוק. 3. יוחסה לחיסון פגיעה נדירה במערכת העצבים המרכזית. הנושא שנוי במחלוקת, ועם זאת מחמת הספק נמנעים מחיסון כנגד שעלת בילדים הידועים כסובלים ממחלה פרוגרסיבית (מתדרדרת) של מערכת העצבים.
חיסון אצלולרי: הנו החיסון המקובל כיום. יתרונו בפחות תופעות לוואי, אם כי עדיין לא מומלץ לילדים עם מחלות נאורולוגיות פרוגרסיביות. להדגיש כי מחלות כגון שיתוק מוחין אינן פרוגרסיביות וילדים עם שיתוק מוחין מומלץ לחסן כנגד שעלת. החיסון ניתן בגילאים חודשיים, ארבעה חודשים, חצי שנה, שנה והחל משנת 2005 גם בגיל שש שנים.
בשנים האחרונות אנו עדים לעליה בתחלואה משעלת. יש לכך מספר גורמים: 1. עליהבאבחנת המחלה (לפי טענה זו לא השתנה מספר החולים ) 2. ירידה באחוז המחוסנים למחלה. 3. עליה בתחלואת מבוגרים אשר חוסנו בעבר אך בהיעדר חשיפה חוזרת לחיידק ניצפית ירידה ברמת הנוגדנים בגופם.
בשפת היום-יום ניתן הכינוי שעלת לכל שיעול ממושך ואינטנסיבי שהוא. השואפים לדייק נמנעים מהחלפת המושגים ומבדילים בין המחלה הספציפית (שעלת) והתסמין (שיעול), אשר קיים במחלות רבות אחרות.
הבהרה: המידע בוויקיפדיה אינו מהווה ייעוץ רפואי.
