תחום אי הרציפות מוהו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תחום אי הרציפות מוהו או "תחום אי הרציפות מוהורוביצ'יץ'" הוא אחד משלושת תחומי אי הרציפות שנמצאו בכדור הארץ. תחום זה נמצא בעומק של 5-35 ק"מ (תלוי בסוג הקרום – יבשתי או ימי) מתחת לפני השטח, והוא נחשב לגבול המפריד בין קרום כדור הארץ למעטפת.
התחום נתגלה על ידי החוקר הסרבי אנדריג'ה מוהורוביצ'יץ' בשנת 1909 ונקרא על שמו. מוהורוביצ'יץ' מצא שמערכות גלים סיסמיים הנוצרים ברעידות אדמה אינם מגיעים לתחנה הסייסמולוגית ביחידת רצף אחת, וישנם קבוצות גלים המגיעות בהפרש זמן כלשהוא לפני קבוצות אחרות. לכן הניח מוהורוביצ'יץ' הנחה (שאושרה ברבות הימים על ידי תצפיות רבות), שבעומק מסוים קיים תחום אי רציפות אשר מפריד בין שכבה עליונה בעלת רמת צפיפות נמוכה, לבין שכבה תחתונה בעלת רמת צפיפות גבוהה. הגלים שמגיעים מוקדם יותר מהאחרים, עוברים דרך השכבה הצפופה והעמוקה, וכיון שצפיפות החומר משפיעה על מהירות הגלים, הם מגיעים מוקדם יותר מאשר הגלים שמגיעים בקו ישר דרך השכבה העליונה.
