X-13 ורטיג'ט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

האב טיפוס השני של ה-X-13 ורטיג'ט מרחף אנכית לקראת עגינה בפלטפורמת הנחיתה האנכית הנגררת

האב טיפוס הראשון של ה-X-13 ורטיג'ט יושב על הקרקע עם מתקן ל"ישיבת זנב"

האב טיפוס השני של ה-X-13 ורטיג'ט מוצג במוזיאון הלאומי של חיל האוויר האמריקני

X-13A-RY ורטיג'ט (Vertijet), דגם 69 מתוצרת ראיין איירונאוטיקל, היה מטוס נסיוני להמראה ונחיתה אנכית (VTOL) מסדרת מטוסי ה-X שטס בארצות הברית בשנות החמישים. המטרה העיקרית של המיזם הייתה להדגים יכולת להמראה אנכית באמצעות הנעה סילונית טהורה, ריחוף, מעבר לטיסה ישרה ואופקית, ונחיתה אנכית.

תוכן עניינים

1 פיתוח
2 מפרט טכני
- 2.1 מאפיינים כלליים
- 2.2 ביצועים
3 קישורים חיצוניים

[עריכה] פיתוח

מייד לאחר מלחמת העולם השנייה, מהנדסי ראיין תהו האם ה-FR-1 פיירבול, שכשהיה עם כמויות דלק קטנות היה בעל יחס דחף למשקל של 1, יהייה מסוגל להמריא אנכית. לשכת האווירונאוטיקה של הצי האמריקני העניקה ב-1947 חוזה לראיין לצורך בחינת אפשרות לפיתוח מטוס קרב סילוני הממריא אנכית. היה זה חלק מתוכנית לבדיקת התכנות שיגור כלי טיס מצוללת. ראיין ערכה בדיקות במטוס נשלט מרחוק מ-1947 עד 1951. ב-1953 העניק חיל האוויר האמריקני חוזה לראיין לפיתוח מטוס סילוני להמראה ונחיתה אנכית (VTOL), שניתן לו הכינוי X-13 ורטיג'ט. שני אבות טיפוס נבנו.

אורכו של ה-X-13 ורטיג'ט היה 23 רגל 5 אינץ' (7.14 מטר). הוא היה גדול מספיק על-מנת לאכלס תא טייס חד-מושבי (עם מושב מוטה) ומנוע טורבו-סילון בעל דחף של 10,000 lbf‏ (45 kN) מתוצרת רולס-רויס אבון. מוטת כנפי הדלתא העיליות של המטוס הייתה בעלת אורך של 21 רגל (6.4 מטר) בלבד ובקצה כל כנף חובר משטח אנכי שטוח. בחלק התחתון של אף המטוס הותקן וו שימש לתליית הורטיג'ט מפלטפורמת הנחיתה האנכית הנגררת שלו, ומוט קצר ששימש לאומדן המרחק מפלטפורמת הנחיתה הנגררת. לאחר שהמטוס אובטח אנכית, הפלטפורמה הנגררת הונמכה אופקית וכך שימשה לשינוע המטוס על הקרקע. בקרת העילרוד והסבסוב בעת רחיפה נעשתה באמצעות ניהוג וקטורי. בקרת הגלגול נעשתה באמצעות סילוני "puffer" המותקנים על משטחי קצה הכנף. אב הטיפוס הראשון (#54-1619) צוייד בכן נסע זמני וביצע טיסת בכורה אופקית רגילה ב-10 בדצמבר 1955 לבחינת מאפייניו האווירודינמיים. בהמשך, הוא ביצע מעבר מטיסה אופקית לאנכית וחזרה. לאחר מכן הוחלף כן הנסע של האב טיפוס הראשון במתקן ל"ישיבת זנב" שהותקן על זנב המטוס והחזיק אותו אנכית כשהיה על הקרקע. ב-28 במאי 1956 הוא המריא אנכית מהקרקע לבחינת יכולות הריחוף שלו. האב הטיפוס השני (#54-1620), ב-11 באפריל 1957, המריא אנכית מהפלטפורמה הנגררת מבסיס חיל האוויר אדוארדס, עבר לטיסה אופקית וחזר לטיסה אנכית. בסוף הטיסה, שארכה מספר דקות, עגן אנכית על-ידי לכידת הוו בכבל הנחיתה של פלטפורמת הנחיתה האנכית הנגררת.

ב-28 ביולי - 29 ביולי 1957, ערך ה-X-13 מפגן בוושינגטון. הוא חצה את נהר הפוטמק ונחת בפנטגון.

חיל האוויר האמריקני בחר להפסיק את פיתוח המטוס משום שלא היה לו צורך מבצעי בו.

שני מטוסי ה-X-13 מוצגים כיום במוזיאוני תעופה בארצות הברית. האב טיפוס השני, שהשלים טיסה מלאה שכללה המראה ונחיתה אנכית, הועבר ב-1959 למוזיאון הלאומי של חיל האוויר האמריקני אשר בבסיס חיל האוויר רייט-פטרסון, ליד דייטון אשר באוהיו. האב טיפוס הראשון מוצג כיום במוזיאון האוויר והחלל של סן דייגו.

[עריכה] מפרט טכני

[עריכה] מאפיינים כלליים

צוות: טייס יחיד
אורך: 23 רגל 5 אינץ' (7.14 מטר)
מוטת כנפיים: 21 רגל 0 אינץ' (6.40 מטר)
גובה: 15 רגל 2 אינץ' (4.62 מטר)
שטח כנף: 191 רגל רבוע (17.8 מטר רבוע)
משקל ריק: 5,334 ליברות (2,424 ק"ג)
משקל טעון: 6,730 ליברות (3,059 ק"ג)
משקל המראה מירבי: 7,200 ליברות (3,272 ק"ג)
הנעה: מנוע טורבו-סילון בעל דחף של 10,000 lbf‏ (44.6 kN) מתוצרת רולס-רויס אבון