מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תוכן עניינים 1 משנתו של זאב ז'בוטינסקי 1.1 הציונות והאומה היהודית 1.1.1 הכרזה גלויה 1.1.2 הגולה 1.1.3 ארץ ישראל 1.1.4 אבאקואציה 1.1.5 הבלגה 1.1.6 ערבים 1.1.7 קיר הברזל 1.1.8 התקפה מדינית 1.1.9 כוח יהודי וצבא יהודי 1.1.10 מיליטאריזם 1.1.11 שלום 1.1.12 שואה מתקרבת 1.1.13 מרד 1.1.14 יחוד לאומי 1.2 אוואנטוריזם 1.3 רעיונותיו הכלכליים 1.3.1 סוציאליזם, קומוניזם וציונות 1.3.2 דגם הכלכלה הליברלית 1.3.3 בוררות, דגם סוציאלי, חמש ממין 1.3.4 בורגנות 1.3.5 תעשיה ומסחר 1.3.6 דת 1.4 חייו של האדם 1.4.1 אינידיבידואליזם 1.4.2 הדר 1.4.3 אוואנטורה, גבורה 1.4.4 עברית 1.4.5 נוער 1.5 לאן קשור? 1.5.1 דמוקרטיה 1.5.2 המדינה העברית 1.6 משנתו הכלכלית 1.7 מוסריות הציונות 1.8 יחסו לערבים 1.9 קיר הברזל

[עריכה] משנתו של זאב ז'בוטינסקי

[עריכה] הציונות והאומה היהודית

[עריכה] הכרזה גלויה

ז'בוטינסקי הביע תביעה לשחק עם "קלפים גלויים" - הן כלפי הערבים (ראו "קיר הברזל"), והן בפני העולם. תכונית באזל של הרצל החלה מתגמדת לנוכח רצון של מנהיגי הציונות שלא לקומם את שליטים הטורקיים של ארץ ישראל דאז... ז'בוטינסקי ראה זאת כמשחק דו פרצופי ודרש שיקבע מפורשות כי מטרתה הסופית של הציונות היא הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. קונגרס 1931..האשים את ההסתדרות הציונית שאינה עושה את הצעדים הנדרשים לנוכח המצוקה הגוברת של יהודי הגולה, הקמת הצ"ח.

[עריכה] הגולה

[עריכה] ארץ ישראל

גאולת העם תתקיים רק בארץ ישראל בניגוד לרעיונות טריטוריליסטיים ואוטונומיסטיים. הזכות מעוגנת בהיסטוריה שלה ושל העם. אמנם מי שגדל על ברכי המסורת לכאורה חסר ספקות, אך ז'בוטינסקי מצביע שגם ללא המניע הדתי, עצם יצר הקיום היהודי מוביל לכך ששמירת הייחוד הלאומי שלנו יתכן בארץ ישראל בלבד. "לפני בואנו" עמוד 6.

1937 ועדת פיל מעלה במפורש שיש להקים מדינה יהודית על חלק מארץ ישראל, וייצמן ובן גוריון ואחרים בהנהגת ההסתדרות והסוכנות נטו לקבל את הצעת החלוקה לעומת אחרים שדחו אותה. ציטוט מהתקליט "ואל יד תיגע יד נוצרית בזכותנו, אבל קודם כל יד עברית אל תיגע בזכותנו- שהיא נצח, והיא שלמות, ואין עליה ויתור, ואין קפנדריא (=קיצור דרך) לציון, וציון כולה שלנו!"

שתי גדות מאמר:שתי גדות לירדן

[עריכה] אבאקואציה

[עריכה] הבלגה

מאמר:השלום

[עריכה] ערבים

מאמר: שולחן עגול עם הערבים

[עריכה] קיר הברזל

[1] מוסר קיר הברזל

[עריכה] התקפה מדינית

האמין , מתוך הבנה שכלתנית ולא רגשית, כי בריטניה והמדינה העברית העתידית יהיו קשורות באינטרסים הדדיים. אולם ראה את הציונות חופשית לבחור באוריינטציה על שותף אחר וביקש ברבות הזמן, למצוא מחילף למנדט הבריטי שהכזיב. כשלא נמצא כזה לאחר נסיונותיו התיף למתקפה מדינית על בריטניה בנוסף ללחץ מיליוני יהודים הרוצים לעלות לארץ ומצד שני גורמי חוץ שבשל אינטרסים שלהם ירצו שיהודים יהגרו החוצה מארצם. 1934 ה"פטיציה" , 600,000 יהודים מ-24 ארצות. לאחר מכן היה אמור לקום "פרלמנט ציון" שישמיע בשם מיליוני היהודים, שיבחרו נציגים, תביעה ל"יציאת מצרים" כוללת של היהדות במזרח אירופה אל ארץ ישראל. פיתחו מדיניות בריתות עם פולין, המדינות הבאלטיות, רומניה שהמצב הכלכלי והחברתי בהן יה רע וששאפו לשחרר יהודים משטחן. הפרלמנט לא יצא לפועל בשל מלחמת העולם השנייה שפרצה.

[עריכה] כוח יהודי וצבא יהודי

הגדודים העבריים. במשך יובלות הורגלו אומות העולם לשמוע על פרעות ביהודים או על גורמים שהגנו על היהודים. לפי השקפתו הן המלקות והן ההתקפה הן בבחינת השפלה. הגיע הזמן להראות לעולם רובה יהודי וכידון יהודי".

[עריכה] מיליטאריזם

[עריכה] שלום

מאמר:הסכם

[עריכה] שואה מתקרבת

[עריכה] מרד

ב-1931 טען שהיישוב צריך לעבור למאבק מדיני חדש: אי ציות. כל הזמן הזכיר את "הניסיון האחרון" להדברות עם המנדט. תלמידיו נאסרו בפעולות נגד הבריטים. הוא היה המנהיג הראשון שכינה את הבריטים "אוקופנט (כובש*) זר". בתחילת מאורעות תרצ"ו צידד בהלגה, כי קיווה שתינתן הזכות להקמת הגדודים העבריים או ארגון הגנה גלוי וחוקי בארץ, אך כשראה שלא יתקיים וכי הפורעים משתמשים בריכוזי אוכלוסיה כדי להתחבא בתוכם ובחסותם אישר לאצ"ל לפתוח בפעולות תגובה צבאיות. "הגרועה, השחורה מכל תכונות הגלות היא המסורת של הפקרות הדם היהודי, הדם המותר, שביחס לשפיכתו אין איסור, ועליו אין משלמים מס". במאי 1939 התפרסם הספר הלבן הבריטי והאצל ארגן הפגנות ופעולות עוינות נגד הבריטים. ז'בוטינסקי תכנן מרד מזויין אלפי צעירים מאומנים וחמושים יגיעו באוניות, הוא יתייצב בראשו של המרד, .... גם אם יכשל המרד מהבחינה הטקטית יהיה העולם עד לנחישות העצומה של הצעיירים היהודים שיגשימו בכל דרך את האידיאל הציוני. המרד פרץ רק בשנים אחר כך.

[עריכה] יחוד לאומי

חייבים אנו לכבד את קדושת הייחוד הלאומי לא פחות משאנו מכבדים את קדושת אישיותו של האדם היחיד". כאב ואי שיוויון מהתחום האנושי מועתק אצלו אל התחום הלאומי- העם היהודי שווה לכל העמים בזכותו לשבת על אדמתו, לפתח בה תרבות ולנהל חיי חירות לפי דרכו והחלטותיו הריבוניות. (תביעתי)

[עריכה] אוואנטוריזם

עליה לארץ באופן לתי חוקי מאמר יוצא דופן שקרא בגלוי לשבירת החוק והגבלות העליה הדרקוניות, קרא לה "ספורט לאומי", ראה בו מפעל הצלה ליהדות.

[עריכה] רעיונותיו הכלכליים

גאולה סוציאלית לא כחלק ממלחמצת מעמדות הלאמה של אמצעי היצור וחלוקה חד פעמית של הרכוש- הדבר יחנוק את היוזמה החופשית הברוכה של האינדיבידואל. רק הלכדה הרמונית של מתן רשות לפרטיים לצבור רווח ונכסים (תוך מרות של הציבור על נכסים אלה) תעניק רווחה לחברה. היסוד ההכרחי לקידומה של החברה הוא נתינה של חופש ליחיד להאבק על רמת חיים גבוהה יותר. החברה, עם זאת, צריכה לשמש קורקטיב מתמיד לתיקון של עיוותים חברתיים ומניעה של רעב ומצוקה ע"י 1. להפריש חלק מהרווחים והנכסיםשל בעלי יכולת להבטיח מיימום צרכים הכרחיים-- מזון, מעון, מלבוש, מורה, מרפא. 2. למצוא דרך נאותה להגשים את רעיון היובל התנכ"י, למסד מהפכה עונתית להחזרה של השיוויון הכלכלי על כנו. גם מי שאינו עובד יזכה לחמש הממין והדבר יתחייב כתוצאה מההתפתחות הטכנלוגית שמשחררת בהדרגה את האדם מעבודת כפיים, תעלים בהדרגה את הפרולטריון ותרחיב את היקף "הצווארון הלבן". לכן מעמד הפועלים אינו קדוש, וגם אף מעמד אחר אינו קדוש, קדוש רק עיקרון השיוויון.

למען בניית חברת מופת צריך עם ישראל להקים את "המעבדה" שבה יערוך את ניסוייו החברתיים. לפני זה צריך לנצח במירוץ הגורלי שמוכתב ע"י הכלייה בגולה ומצד שני התנגדות העברים ביוע הבריטים. לכן הדחוף ביותר הוא יצירת רוב, ולכך יש קדימות על קידמה חברתית שידאגו לה בזמן שתהיה רוחה מדינית. הגישה הביאה לקונםליקט קשה בינו לבין מחנה הפועלים. הדגש על הגשמת הרעיון הסוציאליסטי יכולה להרתיע עולים, כי רוב העם היהודי נמנה אז על המעמד הבינוני. אם בני המעמד הזה לא יצרו מקומות עבודה ופרנסה אז תצטמק העליה ה"חלוצית". בזמן בניין המדינה צריך שביתת נשק סוציאלית שתעזר במכשיר התנדבותי שלבוררות לאומית מוסכמת. בעיני מנהיגי הפועלים הדבר נוגד ערכים מקודשים.

[עריכה] סוציאליזם, קומוניזם וציונות

מאמר:קומוניזם

[עריכה] דגם הכלכלה הליברלית

מאמר: על תיקון ציבור

[עריכה] בוררות, דגם סוציאלי, חמש ממין

מאמר:חמש ממין [2]

[עריכה] בורגנות

[עריכה] תעשיה ומסחר

[עריכה] דת

לא קיים אורח חיים דתי אבל כיבד עמוקות את הדבקים בה. רצה להסיר את המחיצות בין החילונים לשומרי הדת, חוקת יסוד של הצ"ח "גאוללת ישראל וארצו, תחיית ממלכתו והשרשת קודשי תורתו בחיי האומה". "בקונגרס המכונן: "אכן הדת היתה ותשאר עניין פרטי - מבחינת השקפת העולם האישית שלך, שלי, שלו, שצריכה הלשאר חופשית במובן הבלתי מוגבל של הליברליזם הותיק, הקדוש, שיישאר לי קדוש לעולמים. אך אין זה "עניין פרטי", אם יש עדיין היכלות, אם אין, אם הר סיני והנביאים גורמים רוחניים חיים הם או מוטלים בבית הנכאות מאחורי זכוכית... אכן "הפרדה בין מדינה לכנסיה" - מאותה בחינה, שלא יסבול איש בגלל השקפותיו הדתיות או הכופרות בעיקר; אך עניין עילאי הוא ל"מדינה" - ואצלנו לאומה- שאש התמיד לא תכבה, שבמערבולת השפעות אין-ספור, הגורפות את הנוער בימינו ולעיתים מטעות ומרעילות אותו, תשמר השפעה זו, שהיא בלי ספק הטהורה מכולן, רוח ה' (נאומים עמוד 185)

[עריכה] חייו של האדם

[עריכה] אינידיבידואליזם

בראשית ברא אלוהים את היחיד, נברא כבן חורין ואף אדם אחר אינו רשאי להתעלות עליו או להתעמר בו. כל יחיד הוא מלך השווה לרעהו, והרע גם הוא מלך. אין לשאת שום אפליה בשל רקע של גזע, לאום, מעמד, שררה מין או תו זיהוי אחר. המשטר החברתי האידיאלי הוא זה שבו ליחיד יש מידת חרות בלתי מוגבלת, אולם בשל מציאות בני האדם השיטה הקרובה ביותר לכך היא הדמוקרטיה- שלטון הרוב שתמצית נשמתה היא הגנה על המיעוט.

[עריכה] הדר

מאמר:הדר

[עריכה] אוואנטורה, גבורה

מאמר:רקעו את הברזל

[עריכה] עברית

נאום:בזכות העברית

כשחי ברוסיה יצא בקריאה נועזת להפוך את העברית כבר בגולה לשפת הלימוד של רוב המקצועות מן הגן עד האוניברסיטה. הוא ראה את העברית כמייצגת הרצון הלאומי מצד אחד, ואילו הגלות עומדת מן העבר השני. ז'בוטינסקי דימה את שני הצדדים כ"מתחרים" על נפשו של היהודי הצעיר. הקריאה היתה מרחקית לכת גם לטעמם של מנהיגים ציוניים וקריאתו לא קיבלה התייחסות רצינית.

[עריכה] נוער

להקים "דור עברי לא רק מתגעגע לתחייה, כי אם מוכשר לתחייה". מגרעות רבות לעם שצמח בגיטו פיסי ורוחני, אבל רצה לקבלו כמו שהוא ולהעבירו במיליוניו אל ארץ ישראל. מחיפש נוער שידע "להעיז שאיםה עד ק, לשער השגות המגיעות עד לגבול האופק. כן, מדינה עברית; כן, ארץ שכולה שלנו; כן, ארץ רחבה להכיל את כל אלה שיבואו". בית"ר- בית ספר, צבא ומסדר נזירים.

[עריכה] לאן קשור?

[עריכה] דמוקרטיה

[עריכה] המדינה העברית

אולי זה בכלל צריך קטגורית על... ? מאמר:ארצו של ישראל

[עריכה] משנתו הכלכלית

אחוות מעמדות בשירות הציונות, שעבוד כל האינטרסים המעמדיים לטובת האינטרס הלאומי העליון, לשכות העבודה צריכות להיות נייטרליות ובוררות חובה לאומית לצורך ישוב ניגודים בין העובדים למעסיקים במה שנוגע לתנאי העבודה. כל עוד נמשך תהליך בנייתה של הארץ צריך לאסור שביתות והשבתות של ענפים שונים, מפני שעשוי להיות בכך נזק למשק כולו.

[עריכה] מוסריות הציונות

לכאורה עשויה היתה להיות תביעת הציונות על ארץ ישראל בלתי מוסרית: אל ארץ בה שוכן רוב ערבי באוכלוסיה מגיע מיעוט יהודי, טוען לבעלות היסטורית על הארץ ועל זכותו להעלות אליה אוכלוסין כדי ליצור בה רוב ואף מדינה עברית.

ז'בוטינסקי לא ראה את עניין זה כפגם מוסרי. לפי השקפתו לא היתה תלויה השרדותם של ערביי ארץ ישראל או שמירת ייחודם הלאומי כאומה תלוי בכך שיקימו מדינה ערבית ריבונית בארץ ישראל, תוך כך שערביי ארץ ישראל הם למעשה, מבחינתו, חלק מן האומה הערבית הגדולה החולשת על שטחים עצומים שרק חלקם מיושבים, ובחלקם כבר קמו באותו זמן מספר מדינות ערביות ריבוניות. עוול קל יחסית יגרם לערביי ארץ ישראל אם יחיו בתנאים מכובדים, ותחת אוטונומיה תרבותית, במדינה יהודית.

ולעומת ערביי ארץ ישראל: ... ומהצד השני ניצב העם היהודי, נרדף וחסר בית, שבכל תבל כולה אין לה פינה משלו; הוא שואף לארץ ישראל, משום שאין לו בית משלו - ומשום שכל מה שמופלא, כל מה שגדול, כל התפקיד העל אנושי, שארץ ישראל שיחקה בתולדות העולם כולו, איננה אלא פרי רוחו שלו... האם זה מוסר ייקרא, שברשותו של עם אחד יש הרבה, וברשות הזולת - רק מעט? האם מוסרי הוא, שאדמה, זה יסוד החיים, מצטברת בכמויות עצומות בידיו של עם אחד, שאפילו איננו מסוגל לעבד את כולה - ובאותו זמן עם אחר נע ונד ותועה ככלב בדרכים, במקומות לא לו, ומאחורי הגדר יוצאת נפשו, בקנאה רבה, אל המדבריות המיוחלים? היכן צמח מין מוסר זה? ...אף אילו יצאנו לכבוש את ארץ ישראל כשחרבנו בידינו - גם אז צודקים היינו בעיני אלוהים ואדם..." ציוניזם און עטיק, די טריבונע, 10.5.1916

[עריכה] יחסו לערבים

[עריכה] קיר הברזל

"חולם אני על כינוס פאן ערבי גדול, שיתכנסו בו נציגים מחגורת ארצות ארוכה, מאגאדיר עד בצרה; והנציג היהודי, הניצב לפני אותו כינוס, טוען בגלוי ובכנות לארץ ישראל כולה משני עברי הירדן, להיות לו לבית ולמדינה, לשבת בה ולשלוט. וכך הוא אומר בחלומי: "הארץ הזאת היא פחות מאחד למאה מן המרחבים העצומים שהנחיל אלוהים לכם, ועמי בן-בלי-בית הוא; ובליבי תמיד קראתי לארץ הזאת ארצי. עלי להחזיק בה או למות; אני מוכן להלחם עליה; אבל אולי אין צורך להלחם; אולי, אהה, בני אברהם אבינו, אולי קיים ישמעאל את דרישת ישראל, לא משום שהוא אנוס לכך, לא משום שהוליכוהו שולל, אלא פשוט - כי יאה הדבר וצודק שאדמת אלוהים תחולק מחדש, כדי שתוכל אומה-בלי-בית לשבת שוב במלכותה הקדומה.' והכינוס הגדול הזה משיב בחלומי: 'הן'. אני מפקפק מאד, אם יש סיכוי לחלום שלי לחרוג מתחומי חלום. אני חושש, כי אנו נשיג את ארץ ישראל רק במלחמה. (עולמו 418)