אמיר אור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

אמיר אור (נולד ב-1956), משורר ישראלי, מתרגם ועורך.

אור פרסם עד כה בעברית שישה ספרי שירה וספר בז'אנר ייחודי - אפוס בדיוני בפרוזה שקולה. שיריו התפרסמו באנתולוגיות ובכתבי עת בלמעלה משלושים שפות ובשמונה ספרים בתרגומים לשפות שונות. שיריו זיכו אותו, בין השאר, במילגת פולברייט, בפרס ראש הממשלה ובפרס ברנשטיין, וכן בחברויות כבוד של אוניברסיטת איווה, המרכז ללימודים יהודיים באוקספורד, בית היינריך בל אירלנד, פונדסיון ולפראיסו ועוד. הוא פרסם חמישה ספרי שירה ופרוזה בתרגומו לעברית, ועל תרגומיו מן השירה היוונית העתיקה זכה בפרס כבוד לתרגום מטעם שר התרבות. אור הוא העורך הראשי והעורך האמנותי של עמותת הליקון לקידום השירה בישראל, שהקים ב-1990 עם אירית סלע. הוא יזם ופיתח את מפעלותיה, בין השאר: כתב העת והוצאת הספרים, ביה"ס לאמנות היצירה הספרותית הליקון, והפסטיבל הבינלאומי לשירה"שער". בנוסף ערך אנתולוגיות שירה שונות בארץ ובעולם. הוא לימד שירה, עריכה, ומתודיקה של כתיבה יוצרת בביה"ס של הליקון ובאוניברסיטאות בארץ, באירופה וביפן.

אור כיהן כיו"ר הוועדה לבדיקת מעמד האמן היוצר והמבצע של "חזון תרבות 2000". הוא חבר מייסד בוועד הפועל של הרשת האירופית לתכניות כתיבה ENCWP ומכהן כמתאם הישראלי של 'משוררים למען השלום' שליד האו"ם. אור חי בנעוריו בהודו ובהולנד, עבד כרועה צאן, פועל בניין ומסעדן. מאוחר יותר הקים בירושלים מרכז למדיטציה, למד פילוסופיה (תואר בוגר בפילוסופיה 1988)ומדע הדתות (מוסמך בהצטיינות יתרה 1989), ולימד על הדת היוונית העתיקה באוניברסיטה העברית. בשנת 2004 החזיר לשמו את שם הולדתו, "אביאל", והוא קרוי אמיר אביאל אור, אך ממשיך לפרסם שירה תחת השם "אמיר אור".

[עריכה] ספריו

שירה

אני מביט מעיני הקופים, הוצאת עקד, 1987.
פנים, הוצאת עם עובד, 1991.
פדיון המת, הוצאת ביתן, 1994.
ככה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1995.
שיר, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1996.
יום, הוצאת תג\הקיבוץ המאוחד, 1999.

פרוזה

שיר טאהירה, הוצאת חרגול, 2001.

[עריכה] תרגומיו

הבשורה על פי תומא, כרמל, 1992.
תשוקה מתירת איברים, אנתולוגיה לשירה ארוטית יוונית. ביתן / המפעל לתרגום ספרי מופת, 1994.
סיפורים מן המהאבהאראטה, עם עובד / אמנות לעם, 1998.
לטאה מאת בננה יושימוטו, עם אקיקו טקאהאשי, כתר 1998.
לאשה מאת שונטרו טאניקאוה, עם אקיקו טקהאשי, מודן 1999.