אנטי פסיכיאטריה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנטי פסיכיאטריה היא גישה רפואית פילוסופית, אקזיסטנציאליסטית בעיקרה, כלפי פסיכיאטריה, מחלות נפש וההתייחסות החברתית והרפואית כלפי הקרויים חולי נפש. גישה זו פרחה בעיקר בשנות השישים והשבעים של המאה העשרים וניזונה מזרמי השמאל החדש באותה תקופה.
הטיעון העיקרי של בעלי אסכולה זו היה שאנשים מסוימים אשר מסווגים כחולי נפש אינם חולים אלא מתנהגים אחרת, והחברה ה"בריאה" מתייגת אותם ומקטלגת אותם כי לא נוח לה להתמודד אחרת עם החריגים השונים והלא קונפורמיסטים שאינם סרים לנורמות ההתנהגות שלה.
הדמויות הבולטות בתנועה זו היו מישל פוקו, תומאס סאס, רונאלד לאינג, דייוויד קופר, פרנקו בזאלייה.