אסון הילסבורו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אסון הילסבורו הוא אסון קטלני מה-15 באפריל 1989, במהלכו נמחצו למוות 96 אוהדי כדורגל באצטדיון הילסבורו בשפילד, אנגליה.
[עריכה] האסון
ליברפול ונוטינגהאם פורסט נפגשו למשחק חצי גמר גביע ההתאחדות באצטדיון הילסבורו - מגרשה הביתי של שפילד ונסדיי. משחקי חצי גמר גביע ההתאחדות משוחקים באופן מסורתי באצטדיון נייטרלי ביחס לשתי הקבוצות המשתתפות. ליברפול ונוטינגהאם פורסט נפגשו באותו המעמד באותו האצטדיון שנה אחת קודם לכן, ללא תקריות מיוחדות.
באותן השנים, במרבית האצטדיונים היו מותקנות גדרות ברזל גבוהות בין הקהל למגרש, בתגובה לתופעת החוליגניזם שתפסה תאוצה במסגרת הספורט. החוליגניזם היה נפוץ במיוחד במגרשים באנגליה, שם לעתים קרובות פרצו אוהדים לכר הדשא וזרקו חפצים שונים לתחומי המגרש. החוליגניזם לא היה אחד הגורמים לאסון בהילסבורו, אך מחקירת האסון עלה כי הגדרות היוו את אחת הסיבות המרכזיות לתוצאה הטרגית. באזור של האצטדיון בו אירע האסון היו טריבונות - יציעים ללא מושבים, שסומנו גם הם כגורם לאסון. גם יציעים אלו חולקו לעתים תכופות למקטעים בכדי להקל על בקרת הקהל.
כמקובל במשחקים מרכזיים, אצטדיון הילסבורו חולק למקטעים לחציצה בין מחנות האוהדים. בעיטת הפתיחה הייתה מתוכננת ל-3 אחר הצהריים, אך בעקבות מספר גורמים כגון פקקי תנועה בדרך מהעיר ליברפול לשפילד, רבים מאוהדי ליברפול הגיעו לאצטדיון מאוחר מהמקובל. בין השעות 14:00 ו-14:45 הייתה התקהלות גדולה של אוהדים בסמוך לשערי הכניסה המסתובבים - התפתח צוואר בקבוק כאשר האוהדים המשיכו להגיע ורצו להיכנס לאצטדיון לפני שריקת הפתיחה. כ-5,000 אוהדים ניסו להיכנס מבעד לשערים המסתובבים והמשטרה החליטה לפתוח מספר שערי יציאה שבהם לא הותקנו שערים מסתובבים. נהירתם של מאות, ואולי אף אלפי אוהדים דרך המנהרה הצרה בחזית הטריבונה ולתוך שני המקטעים המלאים גם כך, גרמה למחיצת אוהדים בקדמת הטריבונה, בה אנשים נלחצו כלפי גדרות הברזל. האנשים שהמשיכו להיכנס למנהרה ולכיוון הטריבונה לא היו מודעים לבעיות בקדמתה - באופן רגיל היו שוטרים וסדרנים עומדים בכניסה למנהרה אם המקטעים היו בתפוסה מלאה, כך במקרה זה לא היו שם. במשך זמן מסוים אף אחד פרט למעורבים לא שם לב לבעיה. רק ב-15:06 החליט השופט, לאחר המלצת המשטרה, להפסיק את המשחק - מספר דקות לאחר שהאוהדים החלו לטפס על הגדרות. בינתיים נפתח שער קטן בגדר ורבים מהאוהדים הצליחו להיחלץ דרכו - אחרים טיפסו מעל הגדרות אל כר הדשא או נמשכו על ידי אוהדים אחרים ליציע המערבי מעל הטריבונות.
גם בשלב זה שרר בלבול רב בקרב הרשויות. קציני המשטרה שיערו בתחילה כי מדובר בפריצת אוהדים לדשא והגיבו בשליחת תגבורת למניעת כניסת האוהדים למגרש, במקום לעזור להם לברוח. הצפיפות הייתה כה קיצונית עד כי אוהדים רבים מתו תוך כדי עמידה. המגרש התמלא במהרה באוהדים מזיעים ומתנשמים, פצועים ואף בגופות ההרוגים. המשטרה לא העריכה נכון את ממדי האסון, ועד שהבינו את עומק הבעיה, היו כוחות המשטרה וההצלה המומים. האוהדים עזרו ככל שיכלו, רבים מהם ניסו להחיות אחרים וחלקם עקרו את שלטי הפרסום והשתמשו בהם כאלונקות. בזמן האירוע, חלק מקציני המשטרה הציבו מתוך הרגל מחסום חי בקו מחצית המגרש, למנוע מאוהדי ליברפול להגיע לאוהדי נוטינגהאם פורסט. חלק מהאוהדים ניסו לפרוץ את המחסום ולהעביר אוהדים פצועים לאמבולנסים.
95 אנשים נהרגו ביום האסון ו-766 נפצעו. טוני בלנד שרד קרוב ל-4 שנים במצב תרדמת, והעלה את מניין ההרוגים הרשמי ל-96. תמונות מהאסון הועברו בשידור חי ב-BBC, ויחד עם מספר ההרוגים הגבוה השפיעו רבות על האוכלוסייה. אנדרטה לזכר ההרוגים הוקמה סמוך לשער שאנקלי באצטדיון אנפילד ואנדרטה נוספת הוקמה בהילסבורו בשנת 1999.
[עריכה] החקירה
בעקבות האסון מונה הלורד טיילור לחקור את האסון. החקירה נמשכה 31 ימים ובמסגרתה פורסמה שני דוחות - דו"ח ביניים שהציג את שרשרת האירועים ביום האסון והמסקנות המיידיות, ודו"ח סופי שכלל המלצות כלליות בנושא בטיחות במגרשי כדורגל. לאחר פרסום הדו"ח, הוסרו גדרות ההפרדה בין האוהדים למגרש ואצטדיונים שודרגו לכל-מושביים.
האסון גרם לפולמוס רחב היקף ותשומת הלב הופנתה להחלטה לפתוח את השערים המשניים לכניסת אוהדים. בין השאר נטען כי ראוי היה לדחות את תחילת המשחק, כפי שנעשה במשחקים ואצטדיונים אחרים מפעם לפעם. המשטרה טענה להגנתה כי הצפיפות מחוץ לאצטדיון יצאה מכלל שליטה וכן האשימה המשטרה חלק מאוהדי ליברפול בכך שלא החזיקו כרטיסים וניסו להסתנן לאצטדיון ואת הקהל בטריבונות. עם זאת, לא נמצאו הוכחות מהותיות לטענות אלו ואף נעשה נסיון של הלורד טיילור להפריך אותן בדו"ח הסופי שלו.
נמתחה ביקורת על שפילד ונסדיי בשל מיעוט בשערים מסתובבים בכניסה ליציע וכן איכותם הירודה של מחסומי הלחץ בטריבונות. דו"ח טיילור, לעומת זאת, קבע כי הסיבה הרשמית לאסון הייתה כשל בשליטת המשטרה על האירוע. נקבע כי בעקבות מספרם הנמוך של השערים המסתובבים היו נכנסים כל האוהדים רק בשעה 15:40, לולא היו נפתחים השערים המשניים. עם זאת, לא נקבע כי נכנסו ליציע יותר צופים מתכולתו המירבית.
האסון נגרם בשל העובדה כי מרבית האוהדים שנכנסו לטריבונות עשו את דרכם למקטעים 3 ו-4 המרכזיים. בדרך כלל שוטר או סדרן היו מוצבים במעבר בין המקטעים ומונעים כניסה למקטעים מלאים, אך זה לא קרה ביום האסון. תפוסתם הרשמית של מקטעים אלו עמדה על כ-2,000 צופים, אך אחראי הבטיחות והבריאות מצא מאוחר יותר כי הייתה צריכה לעמוד על כ-1,600 צופים, בשל העובדה כי מחסומי הלחץ לא עמדו בתקנות מדריך הבטיחות במגרשי ספורט. ההערכה היא כי מספר הצופים במקטעים האלו בדקות שלאחר בעיטת הפתיחה היה מעל 3,000 והיווה את הגורם המרכזי לאירוע הקטלני.
