אפותיקי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אפותיקי הוא מושג תלמודי במצב של שיעבוד נכס מסוים, לטובת בעל חוב, על מנת שישמש לגביית החוב, במקרה שהחייב לא ישלם.
המילה אפותיקי מגיעה מהשפה היוונית במקורה והראשונים פירשו אותה כך "אפה תתהא קאי" (בארמית: על פה תהיה עומד, כלומר מפה ייגבה חובך). ההבדל בין חוב ששועבד באפותיקי לשאר החובות, שבשאר החובות בעל החוב מקבל את נכסי הלווה, ולוקח מהם מה שרוצה, אבל בחוב המשועבד באפותיקי החייב מייעד מראש קרקע או מטלטלין מסוימים לצורך הגביה של החוב המסוים.
רבו המחלוקות והדעות בעניין לפי חלק מהפוסקים תעשה הגביה של האפותיקי רק מהקרקע זו, דעה אחרת אומרת שרק במקרה שמכר החייב את כל נכסיו, גובה בעל החוב את הקרקע מהלקוחות, (דעת הראשונים בגיטין מא, א : דעת הטור קיז).
אבל ברור שאם התנה מראש במפורש, שהחוב ייגבה מקרקע זו ולא משום קרקע אחרת, התנאי תופס, ולא עוד, אלא אפילו אם אבדה הקרקע לדוגמה שהוצפה מים לא נשאר לבעל חוב אלא קרקע זו (גיטין מא, א}.
