אשת לוט
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אשתו של לוט מוזכרת מעט פעמים בספר בראשית. התיאור המרכזי שגרם לה להכנס לפולקלור הוא הפיכתה ל"נציב מלח" בזמן הפיכת סדום, ע"פ הפירוש הנפוץ של הפסוקים.
לפי הסיפור התנ"כי כאשר הפך ה' את סדום ועמורה בשל חטאיהם, חנן ה' את לוט ומשפחתו, ושלח אליהם שני מלאכים, אשר הזהירו אותם לפני הפורענות ויוציאו אותם החוצה מהערים. המלאכים גם הפצירו בלוט (ובמשתמע, בכל משפחתו), להזדרז במנוסתם, ותוך ציווי הזירוז גם הורו לו שלא להביט אחור:
| ויהי כהוציאם אותם החוצה, ויאמר: 'הימלט על נפשך, אל תביט אחריך, ואל תעמוד בכל הכיכר'. | ||
| -- בראשית יט, יז | ||
בהמשך מסופר: "ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח", כלומר – שהיא קפאה והייתה לעמוד מלח. זהו על פי הפירוש הנפוץ, היה עונש לה על כך שהמרתה את פי המלאכים, או שלא האמינה לדבריהם על הפיכת סדום.
המדרש מפרש שזה היה בגלל קמצנותה בהיותם בסדום, שלא הסכימה לתת אפילו מלח למי שביקש ממנה.
פירוש נוסף (רלב"ג, חזקוני) על דרך הפשט שניתן למקראות התורה, מסביר כי אשת לוט הסתכלה לאחור וראתה את האדמה, ולגביה מתייחס התיאור "נציב מלח". קראית המכלול מבהירה עניין זה:
| וה' המטיר על סדום ועל עמורה גופרית ואש מאת ה' מן השמים. ויהפוך את הערים האל ואת כל הכיכר ואת כל יושבי הערים וצמח האדמה. ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח | ||
| -- בראשית יט, כד-כו | ||
כמו כן יש לשים לב כי בתיאור חורבן אחר בתורה, נאמר "גופרית ומלח שרפה כל ארצה" (דברים כט, כב), מה שמחזק את הקשר בין המילה "מלח" לתיאור חורבנות שנעשו בגופרית ואש.
פירוש זה מתיישב עם כך שלכאורה דברי המלאכים הם דברי זירוז בלבד, ולא ציווי שאין לעבור אותו.
נוסעים ועולי רגל הצביעו על נציבי מלח שונים באזור הר סדום בתור אשת לוט.
