באביזם
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
באביזם (פרסית: بابی ها, תעתיק מדויק: באבי הא) הוא שמה של כת מוסלמית שפרשה מהאיסלאם השיעי ושגשגה בפרס בין 1844 ל-1852. היא נוסדה ב-1844 על ידי מירזא עלי מוחמד, שכינה את עצמו "באב" (שער בערבית). מקור התנועה היה בפרס והיא התפשטה ברחבי האימפריה העות'מנית ובעיקר לקפריסין.
מייסד הכת, עלי מחמד משיראז (1817-1850), נטל לעצמו את התואר "באב", שמשמעותו "שער", מושג בתאולוגיה השיעית. משמעות הכינוי הייתה שהגילוי האלוהי יכול לעבור דרך עלי מחמד. עמדה זו עוררה מחלוקת חריפה וחסידי הכת נחשבו על ידי השלטונות המוסלמים לכופרים, מנהיגם הוצא להורג והם נרדפו קשות. לאחר מותו של מירזא עלי מוחמד חל פיצול בקרב מאמינו על הירושה ומקרב כת זו צמחה האמונה הבהאאית.
