באנג
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
באנג הוא כלי עישון המורכב מבקבוק ובו צינור דק אשר בקצהו קונוס. בעת הפעלתו מכיל בתוכו הבאנג כמות קטנה של מים המשמשים לסינון חלקיקים כבדים מהעשן. השימוש העיקרי בבאנג הוא עישון קנאביס, בפרט בתכשירים מריחואנה וחשיש, אך גם סמים אחרים כגון טבק וסלוויה דיווינורום. עישון קנאביס בבאנג מתבצע על ידי קביעת קנאביס (עם טבק או בלי) בקונוס שבקצה הצינור, שריפתם ושאיפת העשן דרך הפיה.
בשל היותו כלי פשוט ניתן לייצר את הבאנג באופן ביתי מבקבוק פלסטי או מיכל דומה, או לרכוש באנג זכוכית הנמכר ללא הגבלה בחנויות בישראל. עישון באמצעות באנג מביא להשפעה חזקה ומהירה יותר של הסם מאשר בגלגול לסיגריה וזאת בשל כמות הסם הגדולה יחסית הנצרכת בפרק זמן קצר. אמצעי זה חוסך את שאיפת הכימיקלים המצויים בנייר הגלגול שנשרף (העשוי על פי רוב מנייר אורז או קנאביס). מרבית החומרים הרעילים הנמצאים בעשן (למשל כאלה שמקורם בטבק המשמש לדילול הסם) מסיסים במים (בעוד שמסיסות ה-THC במים נמוכה) ומעבר העשן במים מקטין את כמות החומרים המגיעים לריאות המעשן [1]. שאיפת העשן החם עלולה לגרום לנזקים ודלקות בקנה הנשימה.
טעות נפוצה היא שמקור המילה "באנג" במילה ההינדית בהאנג, שם תכשיר קנאביס מסוים. המילה באנג מקורה בתאילנדית, שם פירושה קנה חלול.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] הערות שוליים
- ^ Nicholas V. Cozzi, Ph.D. Effects of water filtration on marijuana smoke: a literature review
אזהרה: השימוש בסמים בישראל אסור על־פי פקודת הסמים המסוכנים, ועלול לגרור ענישה חמורה ונזק בריאותי בלתי הפיך.
