בדיקת מי שפיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

בדיקת מי שפיר היא הליך רפואי לצורך אבחון מומים בעובר במהלך ההריון, במהלכו נשאבת כמות קטנה של מי שפיר שבהם מתפתח העובר ברחם אמו. בדיקת מי שפיר מבוצעת בדרך כלל כאשר מתברר במהלך ההריון סיכון מוגבר למומים מולדים גנטיים (תסמונת דאון, אנמיה חרמשית, סיסטיק פיברוזיס ועוד).

ניתן לבצע בדיקת מי שפיר ברגע שיש די מי שפיר סביב העובר לצורך נטילה דגימה באופן בטוח. ניתן לבצע בדיקת מי שפיר החל מן השבוע ה-13 להריון. בדיקות מי שפיר מבוצעות בדרך כלל בין השבועות 15-20 להריון. תוצאות הבדיקה מתבררות תוך שבועיים לערך. לעתים מתבצע ייעוץ גנטי אף בטרם ביצוע הבדיקה, ואף מתבצעות בדיקות גנטיות אחרות.

[עריכה] סיכונים

רמת הסיכון בבדיקת מי שפיר שווה למחצית הסיכון בבדיקת סיסי שליה (CVS - Chorionic Villus Sampling) אולם בדיקת סיסי שליה יכולה להעשות בשלב מוקדם יותר של ההריון. הסיכון למוות עוברי לאחר בדיקת מי שפיר, המתבצעת בשליש השני של ההריון, נע בין 1:400 ל- 1:200. אצל נשים מתחת לגיל 35 הסיכון להפלה כתוצאה מבדיקת מי שפיר גדול מן הסיכון להולדת תינוק עם תסמונת דאון.

[עריכה] ההליך

שאיבת מי השפיר נעשית בעזרת מחט ארוכה. המחט מוחדרת בדרך כלל בקיר בטן האם ולעתים דרך קצה הנרתיק, תוך כדי מעקב בבדיקת אולטרה סאונד. על הנוזל שנשאב מתבצעת בדיקה גנטית וכן בדיקות לחומרים אחרים במי השפיר, זאת כדי לגלות בעיות בריאותיות בעובר. בדיקת מי שפיר אינה יכולה לגלות את כל המומים המולדים.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה אינו מהווה ייעוץ רפואי.

מקור: http://he.wikipedia.org../../../%D7%91/%D7%93/%D7%99/%D7%91%D7%93%D7%99%D7%A7%D7%AA_%D7%9E%D7%99_%D7%A9%D7%A4%D7%99%D7%A8.html

קטגוריות: בדיקות רפואיות | הריון ולידה