בילי ג'ואל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בילי ג'ואל (נולד ב-9 במאי 1949), מוזיקאי וזמר אמריקאי ממוצא יהודי.
בשנת 1971 הוציא ג'ואל את אלבום הבכורה שלו "מפרץ אביב קר". בזמן תהליך יצירת המאסטר של האלבום, ארעה תקלה והמאסטר הוקלט במהירות גבוהה, דבר שיצר עיוות בסאונד ושבא לידי ביטוי לאורך כל האלבום.
הצלחתו של ג'ואל החלה עם הוצאת אלבומו השני "איש הפסנתר"[1] בשנת 1973, ששיר הנושא זכה להצלחה עצומה והביא לפרסומו. התקלות הטכניות שהחלו עם אלבומו המקורי, ליוו את ג'ואל גם לאלבום זה, כך, חברת ההפקה החליטה לקצר את שיר הנושא לשלוש דקות בלבד (מ-5:40 דקות) לגרסת הרדיו והסינגל בשל חישובים כלכליים. עד היום נחשב שיר זה, המתאר את חוויותיו עת היה פסנתרן ברים אלמוני, לשירו המוכר ביותר של ג'ואל.
אלבומו הרביעי של ג'ואל "רחוב 52", העניק לו הצלחה נוספת: שירו "החיים שלי" הגיע למקום ה-3 ברשימת הסינגלים הנמכרים ביותר והאלבום עצמו הגיע לראש רשימת מכירת האלבומים ובכך הפך לאלבומו הראשון של גו'אל שהשיג זאת. שני שירים נוספים מאלבום זה זכו להצלחה רבה: "יריה גדולה" ו"כנות". שם האלבום נשא את שם הרחוב בו שכן אולפן ההקלטות של חברת "תקליטי קולומביה". בשנת 1982 היה לאלבום הראשון שיצא על גבי קומפקט דיסק ביפן. האלבום זכה בפרסי גראמי על הופעת השירה הטובה ביותר בתחום הפופ, ועל האלבום הטוב ביותר לאותה שנה.
בשנת 1985 הוציא ג'ואל אלבום אוסף כפול, אשר סיכם את פועלו המוזיקלי בין השנים 1973 - 1975. אלבום זה זכה להצלחה עצומה וממוקם כיום במקום ה-5 ברשימת האלבומים הנמכרים של כל הזמנים, ומכר עד היום למעלה מ-21 מיליון עותקים.
