בילי קולינס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בילי קולינס (נולד ב-22 במרץ 1941) הוא משורר אמריקאי, שכיהן בין שנת 2001 ל-2003, בשני קדנציות כ"משורר הלאומי של ארצות הברית".
בין השנים 1967 ל-2001 עסק קולינס בהוראה ומחקר כפרופסור לספרות האנגלית באוניברסיטת העיר ניו יורק. במהלך הקריירה פרסם מספר קובצי שירה, שזכו לפופולריות גבוהה. בשנת 1997, יצא לאור האלבום The Best Cigarette, בו קורא קולינס 33 מבין שיריו. ב-2003 ערך את הקובץ Poetry 180: A Turning Back to Poetry, המשמש ללימודי שירה בתיכון. הוא נבחר ל"משורר השנה" על ידי המגזין Poetry בשנת 1994, שהעניק לשיריו במהלך השנים עוד חמישה פרסי הוקרה שונים. שיריו נכללו באנתולוגיה של זוכי פרס פושקאר להוצאות קטנות בשנים 1993, 1992 ו-1997.
קולינס נחשב לאחד מהמשוררים הפופולרים ביותר בארצות הברית. בדומה לרוברט פרוסט, מתאפיינת שירתו בשלילת תבניות שיריות קבועות כגון הסונטה, הססטינה והוילאנל. שירתו של קולינס קלילה והומוריסטית, אך שזורה בה לעתים אירוניה דקה וביקורת. שירתו מובנת בקלות לקורא הפשוט, ואף יוצאת לעתים בביקורת כנגד השירה ה"אקדמית" הפורמלית והקשה להבנה. הוא אף המציא מבנה השירי חדש, כפרודיה למבנה הוילאנל, שלו קרא פראדל.
