בית ישראל (שכונה)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
בֵּית יִשְׂרָאֵל היא שכונה בצפון ירושלים מצפון למאה שערים, אשר תושביו חרדים. השכונה תחומה בין הרחובות מאה שערים, שבטי ישראל, שמואל הנביא ויואל.
[עריכה] היסטוריה
שכונת בית ישראל הוקמה בשנות ה-80 של המאה ה-19 כשכונת לווין למאה שערים במקביל לעוד ארבע שכונות שהוקמה באותה תקופה: שערי משה, עיר שלום, נחלת צבי ושערי פינה. בראשיתה נקראה השכונה 'מאה שערים החדשה', בשל קרבתה למאה שערים. השם "בית ישראל" נלקח מהפסוק ביחזקאל ל"ו, י': "וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלָה וְנוֹשְׁבוּ הֶעָרִים וְהֶחֳרָבוֹת תִּבָּנֶינָה".
היוזמה להקמת השכונה הייתה של הרב אליהו גודאל, שסבר כי מחירי הדירות בשכונת מאה שערים גבוהים מאוד ויקשה על העניים לרכוש בה דירות. לגודאל חברו עוד כמה מעסקני היישוב הישן: לאפין, ליברכט, דיין וספיר. בכוונה לסייע ליהודים עניים חסרי דיור, הם שמו להם למטרה לאפשר למאה יהודים עניים לבנות בשכונה החדשה מאה בתים, כאשר התשלום עבורם יהיה זול והתנאים נוחים מאשר בשכונת מאה שערים. בעקבות יוזמתם קמה השכונה ב־1886 (תרמ"ו). את הקרקע לבניין השכונה רכש הרב אריה לייב דיין במחיר מוזל בשל בעיות ניקוז קשות של מיקום השכונה החדשה. האזור נקרא 'בִּירְכֶּה' (הבריכה), בשל היות האזור חסר ניקוז ובימי החורף התהוו בו מים מזוהמים ועכורים. לפי אחת העדויות היו אלו מים שנותרו בעת ייצור של סבון בסביבה. לפי סברה אחת המקום שימש בימי בית שני לשפיכת הדשן - הוא פסולת הקורבנות שנותרה לאחר הזבח בבית המקדש. לאחר הקמת שכונת בית ישראל המשיכה החברה שהקימה את השכונה ביוזמת הבנייה לנצרכים והקימה את 'שכונת שערי פינה' ב־1889.
השכונה כללה תחילה את רחוב בית ישראל כרחוב עורקי מרכזי שממנו יוצאות סימטאות; במרכז הרחוב הוקם בית הכנסת ובית המדרש 'בית יעקב'. רחוב ראשי שני היה מקביל לו, ונסלל מאוחר יותר ויצא מרחוב מאה שערים - רחוב אריה לייב דיין, על שם רוכש השטח לבניין השכונה ומיוזמי השכונה. בתי השכונה היו דו-קומתיים ונבנו לאורך הרחובות, כאשר פניהם לרחוב ומאחוריהם הייתה חצר מרווחת. לכל שני בתים נבנה בור מים גדול משותף. בשכונה התיישבו תחילה אנשים שלא יכלו להרשות לעצמם לרכוש דירה במאה שערים, ובשכונה התקבצו עולים מגלויות שונות. בשנת 1900 כבר היו בשכונה ששים בתים ושני בתי כנסת.
בתקופת המנדט התפשטה השכונה, ומצפון לה הוקמה בצמוד אליה שכונת בית ישראל החדשה. במלחמת העצמאות בשנים 1947 - 1949 הייתה השכונה בקו החזית, ועד מלחמת ששת הימים ב־1967 הייתה בסמיכות לקו העירוני ולגבול עם ירדן.
[עריכה] בתי הכנסת
במרכז השכונה בניין 'מחנה ישראל - הישיבה הגדולה לבעלי תשובה'. במערב הבניין נמצא בית הכנסת ובית המדרש 'בית יעקב'. בית הכנסת נוסד ב־1887 לאחר שהתקבלה תרומה גדולה מנדבן שביקש לשמור על עילום שמו והושגה כפי הנראה ביוזמתו של יעקב שבתאי מחרסון שבחצי האי קרים בדרום רוסיה. על קיר בית הכנסת יש לוח שיש המספר על פרשת התרומה: "לזכרון טוב בהיכל ה' לעולם, שזה בית המדרש בנוי מנדבת נדיב אחד ושמו פלאי ונעלם, שנדב סך מאה ועשר נאפאליאן זהב בהשתדלות הר"ר (הרב רבי) יצחק יעקב נ"י (נרו יאיר) בר' יוסף ז"ל שבתי מחארסאן ויקרא שם בית המדרש הזה 'בית יעקב', ותנאי מפורש התנה הנדיב שאסור באיסור גמור לשנות בית המדרש הזה לשום קדושה אחרת, כי לשם קדושת בית המדרש נבנה עבור חברת 'בית ישראל', וה' יתברך יצוה את הברכה להעושה והמעשה, ויהי משכרתם שלמה אתה ה' בהבית הזה מקדש מעט, להם ולזרעם עד ביאת הגואל צדק, ברוחניות ובגשמיות, ויזכו לראות בבנין היכל ואפריון ב"ב (במהרה בימינו) א(מן) והמותר הבנין עד גמירא נבנה מכספי החברה בית ישראל' ת"ו (תבנה ותכונן) הוסדה ונגמרה בשנת תרמ"ז /1887 לפרט, כי ביתי בית תפילה יקרא לבית ישראל עד עולם". זהותו של התורם האלמוני הביאה לניחושים של בני השכונה. וליצירת סיפור מקומי. הם סיפרו כי בשכונה גר עשיר שהיה נוהג לתת את כספו בהלוואה ופעם נתן הלוואה לאחד הסוחרים. כשהגיע זמן הפרעון נתן הסוחר את הכסף לבעל החוב וזה שם את הכסף בביתו ושכח על ההחזר. לימים פנה לסוחר, לו הלווה את החוב וביקשו. הסוחר אמר כי החזיר לו. השניים הלכו לרב המקומי וזה ביקש מהסוחר כי יישבע כי החזיר את ההלוואה. הסוחר הנפגע סירב להישבע והחזיר את סכום ההלוואה בשנית. לאחר ימים נמצא סכום ההחזר הראשון ובעל החוב פנה לסוחר, ביקש ממנו סליחה והחזיר לו את הסכום. את סכום ההחזר השני הקדיש להקמת בית הכנסת, אך לא רצה להכניס את שמו ואת מעשהו וביקש כי יקראו לו 'פלאי ונעלם'.
בית הכנסת השני בשכונה ידוע כ'בית הכנסת באר שבע', ע"ש התורמת חווה בת שבע גנוזין. שני בתי כנסת אלו נועדו לאשכנזים, אך היו בשכונה יהודים שלא היו אשכנזים, ובתי כנסת נוספים נוסדו על ידי בני העדות השונות שביקשו להתפלל על פי נוסחם ודרכם. כך הוקמו בית כנסת של עדת היהודים ההרריים הקווקזים שבאו מדאגסטן, בית כנסת ליהודים שעלו מכורדיסטאן וניהלו חלק מתפילתם בארמית, 'בית כנסת תורה ויראה' של יהודים שבאו מהראט ומכאבול שבאפגניסטאן ודיברו פרסית בניב אפגאני המיוחד להם ואחרים.
על יסוד השכונה והמניעים להקמתה מסופר בקצרה בספר התקנות של השכונה: "העוני והמחסור פרשו כנפי ממשלתם בעיר הק'(ודש) ירושלים ת"ו (תבנה ותכונן). בניה ילוקטו בה יום יום, ורובם עניים ודלים... החלוקה אשר הייתה משען מעט לעניי ירושלים לשילום שכר מעונם, גם היא לרגל סיבות שונות, תלך הלוך וחסור, ועל בני ציון לדאוג בעוד מועד למצוא להם בית למושב. למען לא יאחרו העת ויהיו נאלצים חלילה לשכון בשדה, במקיק הסלעים ובמערות... בישע אל עליון צלח בידם ויאספו כמאה חברים... ויקנו נחלת שדה וכרם למבנה הבתים...".
בדרום בית ישראל נמצאת השכונה לשעבר נחלת צבי (רח' תרמ"ב וסביבתו), שהוקמה ב־1891 בידי עולים מתימן בסיועו של נסים בכר, מנהל בית־הספר של חברת כל ישראל חברים. השכונה נקראת על שם הברון מוריס הירש (הירש בגרמנית פירושו צבי), שסייע להקמתה.
[עריכה] תיאור השכונה
אופי שכונת בית ישראל מזכיר את שכונת מאה שערים ושתיהן כאמור שכונות חרדיות. אופי הבנייה בשכונה אינו אחיד ואינו מונוליטי. מצויים בו בניינים מראשית המאה שנבנו לסירוגין במשך כמאה שנים כשלצידם בניינים חדשים ובניינים שבנייתם הינה תוספות משנים רבות, עד שהבנייה המקורית אינה ניכרת עוד. חלקים מהשכונה שופצו במסגרת מבצע 'שיקום השכונות'. אין בשכונה עתודות קרקע גדולות לבנייה ועיקר הדירות הינן דירות הנמכרות מחרדי אחד למשנהו במכירות של יד שנייה. עד למלחמת ששת הימים הייתה שכונת בית ישראל שכונת קצה ואזור גבול ולכן הוקם בקצה השכונה אזור תעשייה הנקרא אזור תעשייה בית ישראל. לאחר מלחמת ששת הימים החלו המפעלים הקטנים והנגריות ובתי הדפוס לעבור מהמקום שאינו נוח להגעה, לחנייה ולעבודה, אך עדיין נותרו בראשית שנות ה־2000 נגריות רבות שהן פליטות אזור התעשייה והדבר גורם למטרדי רעש באזור המגורים. האזור נחשב כלב אזור המגורים והמסחר החרדי ומרכז תרבותי. בשכונה נמצאת ישיבת מיר הנחשבת לאחת הישיבות הגדולות והאיכותיות ביותר בעולם. אנשי השכונה מציינים כי בשכונה נמצאים ארבע מאפיות והתוצאה הינה ריח נעים ומעורר תיאבון ברחובות השכונה. בשכונה קיימת מצוקת חנייה וכמעט ואין כאן דירה שלה חנייה צמודה. בשעות היום מחפשי חנייה עושים סיבובים רבים ברחובות השכונה עד שנמצא מקום להחניית הרכב. התחבורה הציבורית בשכונה הינה דלה ולא קיימת למעשה, אך ברחוב שמואל הנביא הסמוך לשכונה ממזרחה עוברים קווי האוטובוסים של מס' 2, מס' 10 ומס' 23. בשכונת מאה שערים המרוחקת יותר עוברים קווי האוטובוסים 1 ומס' 15. השכונה נחשבת לשכונת יוקרה חרדית, יש בה מוסדות חינוך חרדיים רבים, תלמודי תורה, ישיבות לאברכים וישיבות לחוזרים בתשובה. האזור של השכונה נחשב לצפוף ומבוקש וקשה למצוא בו דירה פנוייה ואם היא נמצאת כי אז המחיר הינו גבוה ביותר ומקביל לדירות יוקרה במערב העיר.
