בנדיקטוס השנים עשר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בנדיקטוס השנים עשר (בערך 1285 - 25 באפריל 1342), אפיפיור מ-20 בדצמבר 1334 עד מותו.
ז'אק פורנייה היה בנו של אופה. נולד בסברדון שבחבל הפירנאים הצרפתיים. הפך לנזיר ואחר כך למד באוניברסיטה של פריז, וקיבל תואר דוקטור לתאולוגיה. ב-1311 נתמנה לאב מנזר, והתפרסם בשל תבונתו וכושרו הארגוני. ב- 1317 נתמנה לבישוף העיר פמייה, שבחבל מולדתו, שם לחם עד חורמה במינים האלביגנזים, זכה על כך למחמאות מצד הכנסייה הקתולית, אך עורר את זעמה של האוכלוסייה המקומית. ב-1327 נתמנה לקרדינל על ידי האפיפיור יוחנן העשרים ושניים, וזכה בכינוי "הקרדינל הלבן" משום שהשתייך למסדר הנזירים הסיסטרציאנים ולבש גלימה לבנה כמנהגם. ב-1334, אחרי מות האפיפיור יוחנן העשרים ושניים, נבחר לאפיפיור בשם בנדיקטוס השנים עשר. מספרים כי אחרי שנבחר אמר: "בחרתם לאפיפיור חמור גרם."
לחם בשחיתות במושב האפיפיורים בעיר אביניון, כגון: מינוי קרובי משפחה למשרות בחצר האפיפיור ומכירת משרות שהיו כרוכות בזכויות להכנסות מנחלות הכנסייה. הוקיע את השחיתות ואת מתן השוחד בכל מוסדות הכנסייה הקתולית. פרסם תקנות שהחזירו ליושנו את אופיו הרוחני והצנוע של מסדר הסיסטרציאנים. ערך רפורמה במסדרי הקבצנים הקתוליים ובהם מסדר הפרנציסקנים. שלח בחזרה למחוזותיהם אנשי דת שנוכחותם באביניון לא הייתה הכרחית. ב-1339 החל בבניית ארמון האפיפיורים באביניון, שסביבו התגוררו שליחים, פרקליטים, כמרים, סוחרים, אמנים, חיילים, קבצנים ופרוצות. הזמין לאביניון את סימונה מארטיני שצייר ציורי קיר בארמון האפיפיורים.
הגיע לפשרה עם לואי הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה וניסה לפשר בין צרפת ואנגליה במלחמת מאה השנים, על מנת לאפשר את חידוש מסעי הצלב. הקדיש את זמנו ללימוד בעיות התאולוגיה הנוצרית, התנגד לעמדותיו של קודמו, וערך ויכוחים עם אנשי דת נודעים של תקופתו ובהם ויליאם מאוקאם.
בנדיקטוס השנים עשר נפטר ברומא ב-1342, ובמקומו נבחר לאפיפיור קלמנס השישי.
| הקודם: יוחנן העשרים ושניים |
אפיפיור (רשימה) |
הבא: קלמנס השישי |
