ברייתא
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ברייתא - פירוש המילה "ברייתא" בארמית, הוא חיצוני ("בר" הוא "חוץ"). הברייתות הן משניות שנאמרו מפי תנאים אך לא זכו שיכנסו למשנה ועל כן הן חיצוניות.
למעשה אין בידינו כתב יד מקורי שנשתמר המכיל את כל הברייתות, וכתב יד כזה מן הסתם לא היה קיים מעולם. רוב הברייתות מפוזרות בתוך התלמודים ומיעוטן מצויות בתוך קבצים כמו התוספתא ומדרשי ההלכה.
את הברייתות המפוזרות בתלמוד הבבלי ובתלמוד הירושלמי ליקט מיכאל היגר וכינס את כולן בעבודתו אוצר הברייתות המקיפה עשרה כרכים.
כמו המשנה גם הברייתא כתובה בתמציתיות נוסחאתית ללא פירוט, הרחבה וליבון. על כן, ברייתות רבות קשות ללימוד ללא פירוש או ידע מקום בנושא. ברייתות מובאות בתלמוד, בין השאר, לחיזוק דברי אמוראים, לחלוק עליהם, להביא סתירות בין משנה לברייתא וליישב סתירות כאלה. ברייתא יכולה גם לסייע בפרשנות של משנה קיימת, או להשלים חורים במקרה שלא קיימת התייחסות משנאית.
כעיקרון, לפי כללי הלימוד של חכמי התלמוד, הברייתא היא מקור תנאי שווה ערך למשנה, ובמקרה של מחלוקת אין סיבה להעדיף אחת על השנייה. עם זאת, ישנן ברייתות אשר איננו יודעים מי אמרן ומה הייתה סמכותו לאומרן. כמו כן, חלק מהברייתות היו פחות מוכרות מהמשניות ובנוסחאותיהן היה יותר חשש לשיבושים, ועל כן האמוראים מעדיפים לעתים את דברי המשנה (תלמוד בבלי פסחים צט, ב).
