גורו שימורה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גורו שימורה (נולד ב-1930) הוא מתמטיקאי יפני, כיום פרופסור אמריטוס באוניברסיטת פרינסטון.
שימורה היה עמיתו של יוטקה טניאמה, והם חיברו יחד את הספר הראשון על כפל מרוכב של יריעות אבליות.
שימורה כתב סדרה ארוכה של מאמרים חשובים, שבהם הרחיב תופעות הקשורות בכפל מרוכב ובתבניות מודולריות לממדים גבוהים יותר. עבודה זו סיפקה נתונים שאחר-כך שולבו על-ידי רוברט לנגלנדס באקסיומות של תוכנית לנגלנדס. בעבודתו גילה שימורה מבנים אריתמטיים מסוימים, שהם מקבילות ממימד גבוה של עקומים מודולריים; יריעות אלה נקראו אחר-כך על שמו, "יריעות שימורה".
שימורה תאר את גישתו למתמטיקה כגישה מוכוונת-תופעות: העניין שלו הוא במציאת התנהגויות מעניינות וחדשות של תבניות אוטומורפיות. הוא תומך בגישה "רומנטית", משהו שהוא מוצא כחסר בדור המתמטיקאים שבא אחריו.
את יריעות שימורה מבינים היום בעזרת רעיונות מתחום חבורות לי ותורת החבורות האלגברית. באופן זה, יריעת שימורה מהווה מרחב פרמטרים עבור משפחות מעניינות של מבני-הודג'; ההתאמה נעזרת גם בתורת המוטיבים, שחלקים גדולים ממנה עדיין משוערים בלבד. דרך פרשנות זו, התייצבה עבודתו של שימורה במרכז הזירה בתורת המספרים ובגאומטריה אלגברית.
שימורה ידוע בציבור הרחב הודות להשערת טניאמה-שימורה, שממנה נובע כמקרה פרטי המשפט האחרון של פרמה. ההשערה הוכחה ב- 1999.
שימורה זכה במספר פרסים חשובים, וביניהם פרס קול (1976) ופרס סטיל (1996).
[עריכה] לקריאה נוספת
- Goro Shimura, Yutaka Taniyama and His Time - Very Personal Recollections, Bull. London Math. Soc., 1989
- סיימון סינג, המשפט האחרון של פרמה, הוצאת ידיעות אחרונות, 2000.
