גרפיקת תלת ממד
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גרפיקת תלת ממד הוא תחום של אמנות גרפית ממוחשבת, שבו משתמשים במחשבים ותוכנות תלת ממד מיוחדות כדי ליצור תמונות ואנימציה ממוחשבת בעלות פרספקטיבה המחקה מראה תלת ממדי. במונח משתמשים גם לתיאור התהליך שבעזרתו יוצרים תמונות כאלה וגם לתחום שבו מפתחים כלי תוכנה וחומרה המיועדים לכך.
גרפיקה תלת-ממדית שונה מגרפיקה דו-ממדית בכך שבזיכרון המחשב מוחזק ייצוג של אובייקטים תלת ממדיים, שהתוכנה מחשבת בכל זמן נתון כיצד ייראו על מסך המחשב (הדו ממדי). השימוש הנפוץ ביותר בגרפיקת תלת ממד הוא במשחקי מחשב (כגון Doom), בסרטי אנימציה ממוחשבת (כגון "מפלצות בע"מ") ובסרטים שבהם משלבים בסרט מצולם אלמנטים מומחשבים (כגון הדינוזאורים בסרט "פארק היורה"). קיימות גם תוכנות ייעודיות מסוימות לתחומים קרובים אחרים, למשל תוכנות אדריכלות המאפשרות לבנות דגם ממוחשב של מבנה ולצפות בו מנקודות-תצפית שונות. אחת היכולות החשובות של גרפיקת תלת ממד הוא חישוב התאורה והצל. שינוי מראה העצמים ביחס לשינוי במרחק ביניהם לבין מקור התאורה, משפיע רבות על האמינות של התמונה הנוצרת.
הגרפיקה התלת-ממדית הייתה אחת ההתפתחויות החשובות ביותר בתעשיית משחקי המחשב ומשחקי הקונסולה. במשחקים הדו-ממדיים יכולת השחקן הייתה מוגבלת ולכן התנועה במשחק התאפשרה בשמונה כיוונים עיקריים: למעלה, למטה, ימינה, שמאלה והאלכסונים שביניהם. מאחר שהתנועה הייתה במישור, קשה מאוד היה ליצור במשחק תחושה מציאותית של עומק. כאשר פותחו מנועי התלת-ממד הפכו המשחקים למציאותיים יותר ולכן התנועה הפכה אפשרית בכל 26 הכיוונים האפשריים (כגון משחק המחשב דיסנט).
[עריכה] התפתחות הטכנולוגיה
גרפיקה תלת-ממדית דורשת משאבי מעבד וזיכרון רבים, ולכן משחקי התלת ממד הראשונים היוו חיקוי של הסביבה התלת ממדית. לדוגמה, משחק בו לשחקן הייתה יכולת תנועה מישורית בחיקוי של סביבה תלת-ממדית, ואת היכולת לעלות למישורים גבוהים או נמוכים יותר באמצעות מעליות או מדרגות.
באמצע שנות ה-90 של המאה ה-20 הפכו יישומי התלת ממד לנפוצים ותובעניים יותר ככל שסימולציית המציאות שלהם השתפרה, דבר שהביא חברות חומרה (כגון Nvidia) לפתח כרטיסי מסך למחשבים ביתיים במטרה להוריד את עומס החישוב והזיכרון מהמעבד הראשי אל כרטיס המסך.
