גשם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

גשם על שמשת חלון

גשם הוא משקע נוזלי שקוף הנופל כטיפות מים זעירות. גשם נוצר מהתלכדות טיפות מזעריות אשר נמצאות בעננים לטיפה אחת גדולה יותר, הכבדה מספיק כדי ליפול ארצה (ראו כבידה). לא כל טיפת גשם מסיימת את מסעה בקרקע - לפעמים היא מתאדה טרם הגעתה לקרקע. תופעה זו נקראת וירגה.

הגשם משחק תפקיד חשוב במחזור המים שבו לחות מתאדה מן האוקיינוסים והימים, מתעבה ויוצרת עננים, נופלת חזרה לכדור הארץ כמשקעים, ולבסוף חוזרת לאוקיינוסים ולימים דרך נהרות ונחלים ומתחילה את המחזור מחדש.

[עריכה] מטאורולוגיה

[עריכה] תהליך היווצרות הגשם

כדי שיווצר גשם צריכים להתקיים השלבים הבאים:

שלב האידוי - שכבות האוויר הקרובות לקרקע מתמלאות אדי מים כתוצאה מהתחממות הים והיערות.

שלב העילוי – שכבות האוויר רוויות הלחות עולות מעלה עד שכבת האינוורסיה.

שלב העיבוי – כתוצאה מעליית האוויר מעלה, והתלכדות הטיפות עם גרעיני התעבות האוויר מתקרר דבר שגורם לעיבוי אדי המים וליצירת עננים.

שלב האיחוי – אוויר זז בתוך ענן וגורם לטיפות מים קטנטנות להתלכד אל טיפות אחרות עד אשר טיפות המים נעשות גדולות וכבדות מספיק כדי שיוכלו לרדת מן הענן ואז נוצר הגשם.

כדי שטיפת מים תעזוב את הענן ויתחיל לרדת גשם, הטיפה צריכה להיות בגודל מינימלי של 1 מ"מ. מהירות נפילת הטיפות יכולה להגיע עד למהירות של 7.6 מטר בשנייה. בהתחלה הטיפות גדלות על ידי איסוף הלחות עד שהן מגיעות לגודל של כ-20 אלפיות המילימטר. אמנם, זוהי לא הדרך היחידה בה נוצרת הטיפה. אם זהו היה התהליך היחידי, כדי שתווצר טיפה אחת היו עוברים ימים. כאשר טיפות מזעריות נוצרות הן מתנגשות בינן לבין עצמן בענן ויוצרות טיפה גדולה יותר. הטיפה הזו מתחילה ליפול כלפי מעלה והיא "אוספת" איתה טיפות נוספות, אשר יוצרת טיפה גדולה יותר ויותר.

גודל טיפות הענן תלוי במהירות הזרמים האנכיים בענן. ככל שהזרמים מהירים יותר, כך גודל הטיפות גדול יותר, שכן ישנן יותר התנגשויות עם טיפות מזעריות. כשגודל טיפות המים מתגבר על עוצמת הרוחות האנכיות, והן מתחילות ליפול אל הקרקע. ענני ערימה מורידים לרוב גשמים עוצמתיים המורכבים מטיפות בגודל של מילימטר עד חמישה מטר. זאת בניגוד לגשמים חלשים הבאים מעננים שכבתיים שגודל הטיפות בהם הוא קטן. בעננים שכבתיים הזרמים האנכיים חלשים יחסית, ולכן הטיפות קטנות ונופלות לאט.

לעתים, טיפות גשם הנוצרות בענן אינן פוגעות בקרקע. כאשר הלחות היחסית מתחת לענן, הטיפות הנוצרות ומתחילות ליפול מתאדות מיד, כל קצב הנפילה שלהן מואט אך לבסוף אינן מגיעות אל הקרקע. מתחת לעננים האלה ניתן לראות את פסי הגשם הכהים אשר אינם מגיעים אל הקרקע. תופעה זו נקראת "וירגה". תופעת הוירגה קוראת גם בענני צירוס הגבוהים, טיפות המים והקרח מתחילות ליפול, אך הן מתאדות לפני הגיען לקרקע.

את כמות הגשם שיורדת במקום מסוים מודדים באמצעות מד גשם והיא מובעת באמצעות גובה המים שהתאספו במיכל שטוח במילימטרים.

בציורים רבים ניתן לראות טיפות גשם בצורת דמעה, אך בדרך כלל טיפות קטנות של גשם הן כדוריות עיגוליות או אליפטיות לחלוטין. טיפות גדולות יותר מקבלות צורה שטוחה יותר.

[עריכה] גשם וגיאוגרפיה

במעלה ההרים הסמוכים לים יורדות כמויות הגשם הגדולות ביותר. במקומות אלה, אוויר לח מטפס מן הים אל ההרים עד שמגיע לגובה רם והופך לענן. לעומת זאת, במקומות הרחוקים מהים הגשמים נדירים לרוב. כמו כן, גם במקומות הסמוכים להרים גבוהים בהם הרוח נושבת במורד ההר כמות הגשמים מועטה. לדוגמה, בהרי ההימליה, כאשר רוח נושבת צפונה מהאוקיינוס ההודי לכיוון ההרים יורדים כ-10,000 מ"מ ואילו במורדות הצפוניים כמות, שם הרוח לא מגיעה מן הים יורדים רק כ-1000 מ"מ.

באזור ארץ ישראל קיימים הבדלים חדים בין מערב הרי הלבנון והחרמון (1500 מ"מ) ביחס לאזורים המזרחיים להם - בבקעת הלבנון למשל, כמות הגשמים היא 600 מ"מ בלבד ובדמשק המזרחית יותר כ-240 מ"מ בלבד. דוגמה נוספת היא ירושלים, בה כמות הגשמים עומדת על 600 מ"מ וביריחו המזרחית רק בכ-50 ק"מ כמות המשקעית השנתית היא רק 170 מ"מ.

[עריכה] הגשם בתרבות

לגשם השפעה רבה על רוב התרבויות בעולם. בכל אזור בו יורד גשם וחיים אנשים התפתחה תלות בגשם. תלות זו עשויה להיות בעקבות מיעוט גשמים שכן בלי הגשם לא יהיה כיצד להתקיים. כמו כן, תלות האדם בגשם יכולה לבוא בעקבות גשמים רבים מדי שעלולים לגרום להצפות ולשטפונות. האדם ראה בגשם את הגורמים לנוף: צמחייה, נהרות, נחלים ועוד תופעות רבות. הגשם מסמל וסימל בתרבויות רבות את תהליך ההפריה המינית ואת פוריות הטבע. מושגים רבים הושאלו מהגשם המתארים רגשות אנושיים. תלותו של האדם הגשם גרמה לתרבויות שונות, לכאורה, לשלוט באופן ירידת הגשמים. כיום ידועים מיתוסים, אגדות וטקסים רבים כתוצאה מן הגשם.

שבט אבאלוייה בקניה המזרחית האמין שהאל ברא תרנגול אדום עצום ממדים. כאשר התרנגול מנפנף בכנפיו זהו ברק וכאשר קורא נוצר הרעם. תפקיד הקשת בענן היא לווסת את כמות הגשמים. באיי פולינזיה האימנו כי בתחילתו של העולם השמיים והאדמה היו מחוברים זה לזה. אך כאשר הזדווגו ונולדו להם בנים הפרידו בין השמיים לארץ. הגשם הוא דמעותם לי השמיים הבוכים על הפרידה. שבטים רבים ניסו לחקות את קול הרעם ובכך לעודד את נפילת הגשמים. את זאת עשו בקול תופת עז, רשרוש ברעשנים, דרדור אבנים, תקיעה בשופר. שבט זוני בניו מקסיקו נעשה חיקוי עננים שבוצע באמצעות פיזור נוצות וסיד באוויר. כמו כן, נלבשו בגדים שחורים ומעשים רבים אחרים אשר היו קשורים בשחור. למשל: צביעת הפנים בשחור, הקרבת קורבנות של חיות בשחור ואוכל צבוע שחור.

[עריכה] הגשם ביהדות

לגשם השפעה רבה בתרבות, במקורות ובמסורת היהודית שכן התקיימותה בארץ ישראל נתנה לגשם חשיבות רבה. בתנ"ך אומר ה' לעם ישראל "י כִּי הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ--לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא, אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם: אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת-זַרְעֲךָ, וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק. יא וְהָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ--אֶרֶץ הָרִים, וּבְקָעֹת; לִמְטַר הַשָּׁמַיִם, תִּשְׁתֶּה-מָּיִם" (דברים פרק י' 10-11).

על פי התנ"ך ירידת הגשם באה כמידה כנגד מידה, כלומר, כשכר על שמירת מצוות וכעונש על הפרתן. "אִם-בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת-מִצְו‍ֹתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם: וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם, בְּעִתָּם"... וְאִם-לֹא תִשְׁמְעוּ, לִי; וְלֹא תַעֲשׂוּ, אֵת כָּל-הַמִּצְו‍ֹת הָאֵלֶּה... וְנָתַתִּי אֶת-שְׁמֵיכֶם כַּבַּרְזֶל (ויקרא כו').

בחג הסוכות קובע ה' את דין המים בעונת הגשמים הבאה. טקס ניסוך המים המתבצע בסוכות קשור גם הוא בהורדת הגשמים. על פי רבי עקיבא אמר ה': "נסכו לפני מים בחג - כדי שיתברכו לכם גשמי השנה".

גשם ברכה הוא בהכרח גשם שירד בעונת הגשמים, כלומר, בין חודש מרחשוון לניסן - "יורה במרחשוון ומלקוש בניסן". גשם קללה אשר יורד בעת העלולה להזיק או בעוצמה חזקת יתר. למשל, בחג הסכות, גשם עלול למנוע את מצוות הישיבה בסוכה. כמו כן, הגשם הוא אחת מהתגלמות כוחו של אלוהים; כך בתפילת העמידה: "אתה גיבור לעולם ה'... משיב הרוח ומוריד הגשם". כאשר מגיע שמיני עצרת ועד יום ראשון של פסח נזכרת בתפילה גבורות הגשם. מז' בחשוון מתחילים להתפלל לגשם: "ותן טל ומטר" ב"ברכת השנים" בתפילת העמידה. מתחילים להתפלל לגשם רק בז' בחשוון על מנת שהעולים לירושלים יספיקו לחזור לביתם לפני בוא הגשמים.

יהודי המזרח קיימו מנהגים שונים הקשורים לגשם, בעיקרם כדי למנוע בצורת ולעודד ירידת גשמים. מנהגים אלה היו דומים למנהגים של המוסלמים השכנים. היהודים התהלכו יחד עם ספרי תורה בעודם מתפללים, תוקעים בשופר וצמים סביב קברי צדיקים. כמו כן, חילקו בשר לעניים.

במשל הכרם אומר ישעיהו מה יעשה לכרמו, כלומר לישראל: "וְעַתָּה אוֹדִיעָה-נָּא אֶתְכֶם, אֵת אֲשֶׁר-אֲנִי עֹשֶׂה לְכַרְמִי: הָסֵר מְשׂוּכָּתוֹ וְהָיָה לְבָעֵר, פָּרֹץ גְּדֵרוֹ וְהָיָה לְמִרְמָס. ו וַאֲשִׁיתֵהוּ בָתָה, לֹא יִזָּמֵר וְלֹא יֵעָדֵר, וְעָלָה שָׁמִיר, וָשָׁיִת; וְעַל הֶעָבִים אֲצַוֶּה, מֵהַמְטִיר עָלָיו מָטָר" (ישעיהו ה'). העונש של ציווי העננים "מהמטיר מטר" הוא עונש כבד כיוון שלא יהיו מקורות שתייה ולקיום משק חקלאי.

[עריכה] הגשם בישראל

בישראל יורדת כמות גשם קטנה, יחסית. כדי להגדיל את כמות המשקעים נוקטת מדינת ישראל בטכניקה של "זריעת עננים”. באמצעות שימוש בתנורים ובמטוסים מזרימים לאוויר תערובת של יודיד הכסף ואצטון. תערובת זו מדמה באופן מלאכותי את פעולתה של זריעת מולקולת קרח בענן, פעולה שמזרזת את יצירתן של מולקולות נוספות תהליך שמוביל בסופו של דבר לירידת גשם.

ישראל מאופיינת בעצירת גשמים במהלך עונה יבשה - עונת הקיץ. לכן ניתנו בעברית שמות מיוחדים לגשם הראשון (יורה) ולגשם האחרון (מלקוש).