ג'סטין פשנו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'סטין פשנו (19 בפברואר, 1961 – 2 במאי, 1998) היה שחקן כדורגל בליגה האנגלית הבכירה, הראשון והיחיד עד כה שהתוודה על היותו הומוסקסואל.
פשנו נולד להורים ניגרים שחיו באנגליה. בילדותו, נמסרו הוא ואחיו הצעיר ממנו בשנה ג'ון פשנו (שאף הוא היה לכדורגלן בכיר), למוסד לילדים יתומים ונטושים. כשהיה בן 6, נמסרו הוא ואחיו למשפחה אומנת בנורפולק.
את הקריירה שלו כשחקן כדורגל התחיל בקבוצת נוריץ' סיטי בשנת 1979. בשנת 1980 הוא זכה בפרס "שער העונה" מטעם ה- BBC, בזכות שער מרהיב שהבקיע במשחק נגד קבוצת ליברפול. הוא היה לשחקן הבריטי הראשון ממוצא אפריקאי שמחירו עלה על מיליון ליש"ט, כאשר הועבר לקבוצת נוטינגהם פורסט בשנת 1981.
הקריירה שלו עלתה על שרטון, בגלל מערכת יחסים עכורה שהתפתחה בינו לבין מאמנו בריאן קלאף. קלאף הוטרד מהשמועות בדבר העדפותיו המיניות של פשנו, ונהג לכנות אותו בשמות גנאי. באוטוביוגרפיה שלו, סיפר קלאף כיצד הביא לפשנו חלוק נשים, לאחר שהגיע לאזנו שמועה על ביקורו של השחקן במועדון גייז. פציעה טורדנית בברך אף היא חיבלה בהצלחתו, והביאה בסופו של דבר לפרישתו מהכדורגל הבכיר, אף שניסה קודם לכן את מזלו בקבוצות אחרות בליגה הבכירה, מנצ'סטר סיטי וניוקאסל יונייטד.
התרסקות הקריירה המבטיחה דכדכה את רוחו של פשנו. ידידו הקרוב, פעיל זכויות הלהט"ב פיטר ת'אצ'ל, סיפר שכבר בשנת 1982 ביקש פשנו להתוודה על נטיותיו המיניות, מתוך תקווה שצעד זה יעזור לו להיחלץ מהמבוי הסתום אליו נקלע. בסופו של דבר נקט צעד נואש אחר, כשהצטרף לכנסייה האוונגליסטית וניסה לדחות את אורח החיים ההומוסקסואלי כחטא, וליצור קשרים עם נשים.
כשלון הניסיון לחזור בתשובה, והיכרות עם סיפורו של נער שהתאבד על רקע נטיותיו המיניות, הביאו אותו בשנת 1990 להתוודות על נטיותיו שלו בעיתונות הצהובה. בכך היה לשחקן הכדורגל הראשון מהליגה הבכירה, והיחיד עד כה, ש"יצא מהארון".
המחיר האישי ששילם פשנו על צעד זה היה קשה. הוא הוקע על ידי סביבתו, כולל אחיו ג'ון. בעיני הקהילה האפרו-בריטית הוא הפך ממי שנחשב לסמל הצלחה, למי שהמיט חרפה על הקהילה. מכריו בעולם הספורט התנערו ממנו בטענה שאין מקום להומוסקסואליות בכדורגל. הוא סבל קשות מהקהל שנהג עוד קודם לכן ללעוג לצבע עורו, וכעת גם לנטיותיו המיניות.
בשל המהומה שהתעוררה, הוא עבר לשחק בליגות נמוכות יותר, ומאוחר יותר בסקוטלנד, ומשלא מצא את מקומו, עבר, בשנת 1995, לשחק בארצות הברית, ומאוחר יותר לאמן שם. בשנים אלה נראה היה שמצא את מקומו, וזכה בהערכה ליכולתו המקצועית.
בספטמבר 1997 הוא נבחר למקום ה-99 ברשימת 500 הגיבורים ההומואים והלסביות של כתב העת "פינק פייפר".
בשנת 1998 התלונן נגדו נער בן 17, על תקיפה מינית, בטענה שמצא את עצמו שיכור במיטתו של פשנו. פשנו נחקר במשטרה, וטען שהמדובר בניסיון סחיטה, אולם הוא לא המתין להתפתחות החקירה, ומחשש שייעצר חזר לאנגליה.
ב-2 במאי 1998 פשנו התאבד בתלייה במוסך נטוש, בלונדון. במכתב שהשאיר טען שוב לחפותו, והוסיף "אני מקווה שישו שאני אוהב מחכה לי, לפחות אמצא שלווה". לאחר מותו נודע שהמשטרה החליטה לסגור את התיק נגדו מחוסר ראיות.
