ג'עפר א-צאדק
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| האימאם השיעי השישי | ||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
 |
||||||||||||||
| ג'עפר א-צאדק | ||||||||||||||
|
גַ'עַפְר אַ(ל)-צאדק אבן מֻחַמַד היה האימאם השיעי השישי, בראיית התריסריים. הוא היה תאולוג ומהמשפטנים הדתיים הפעילים והמשפיעים בתקופתו. פסיקותיו הדתיות מהוות את הבסיס לאסכולה הג'עפרית, ואף הסונים מכבדים אותו בזכות תרומותיו לתאולוגיה הסונית. הוויכוח לגבי יורשו של א-צאדק הוביל לפיצול בקרב השיעה, עם פרישת האסמאעיליה מהתריסריים.
תוכן עניינים |
[עריכה] מוצאו
ג'עפר אבן מוחמד נולד ב-20 באפריל 702, במדינה. הוא בנו של האימאם השיעי החמישי, מוחמד אל-באקר; בדומה לשאר האימאמים השיעים, הוא צאצא של מוחמד דרך בתו פאטמה. אמו של ג'עפר, פארוא בנת אל-קאסם הייתה נינתו של אבו בכר, הח'ליף הראשון.
[עריכה] למדנותו
ג'עפר החל את לימודיו כשהיה ילד עם סבו, עלי אבן חוסיין. כבר מגיל צעיר, טוענים השיעים, הצטיין ג'עפר בלימודיו, ובמקום ללמוד עם בני גילו, התווכח על תורת המשפט ואסטרונומיה עם מבוגרים. לאחר מותו של עלי, א-צאדק למד מאביו מוחמד אל-באקר, והיה מבני לווייתו עד מותו ב-743.
ג'עפר התמחה במדעים אסלאמים, בכלל זה בחדית' ובקוראן, ובמדעי הטבע, כמו מתמטיקה, פילוסופיה, אסטרונומיה[1], אלכימיה ועוד. האלכימאי המוסלמי הנודע ביותר, אבו מוסא ג'אבר אבן היאן, היה מתלמידיו של ג'עפר. א-צאדק היה ידוע בגישתו הליברלית בנוגע ללמידה, ושמח להתדיין עם חוקרים בעלי אמונות ודעות שונות.
השיעים טוענים כי מייסדי שלוש אסכולות המשפט הסוניות היו תלמידיו של האימאם א-צאדק - ואסל אבן עטאא', מייסדה של המועתזילה, אבו חניפה, מייסדה של האסכולה החניפית, ומאלכ אבן אנאס, מייסדה של האסכולה המאליכית. הסונים טוענים בתגובה, כי השיעים מגזימים בהשפעתו של ג'עפר, וחכמי דת שונים ביקרו בהרצאות של עמיתיהם.
עם זאת, ניתן לומר בבירור כי השפעתו של א-צאדק חרגה מזו של אימאם שיעי ממוצע, ופסיקותיו הדתיות, אמירותיו ומסורות המיוחסות לו מופיעות גם במקורות סוניים וסופיים.
מקורות שיעים קובעים כי מספר תלמידיו של א-צאדק הגיע ליותר מ-4,000, ומספר הספרים שכתבו על דבריו הגיע למספר מאות[2].
מלבד למדנותו, מייחסים השיעים לאימאם א-צאדק תכונות חיוביות אחרות כמו נדיבות[3], הכנסת אורחים, מתן לעניים בסתר, סלחנות, סבלנות ואומץ.
[עריכה] תחת שלטון בית אומיה
ג'עפר א-צאדק חי בתקופה לא שקטה, בה בוצעו מספר ניסיונות לחולל הפיכה נגד שלטונם המתערער של האומיים. השיעים נחשבו למרדנים והיוו סכנה ליציבות שלטון הח'ליפים הסונים, ועל כן נרדפו על ידי המשטר. זמן קצר לאחר מות אביו של ג'עפר, מוחמד אל-באקר, דודו של ג'עפר זייד אבן עלי ניסה למרוד נגד האומיים. ג'עפר לא לקח חלק במרידה, אולם רבים מקרובי משפחתו נהרגו על ידי השלטונות, ובכלל זה דודו, ואחרים נענשו. לבסוף, הצליחו העבאסים להפיל את שלטונו של בית אומיה ב-750, כאשר היה ג'עפר בן 48.
מספר קבוצות מורדות ניסו לשכנע את ג'עפר לתמוך בהם, אולם הוא התחמק מבקשותיהם, ולא ניסה למרוד בעצמו. לטענת מקורות שיעיים, הוא שרף את מכתביהם אל הפונים אליו, שהבטיחו לו את הח'ליפות. יש הטוענים, כי שתיקתו הזהירה של של ג'עפר לגבי עמדותיו האמיתיות ביססה את ה"תקיה" (הסתרת אמונותיך והטעיית האויב בעת רדיפה) כדוקטרינה שיעית. על פי השקפת השיעים, העמימות שנקט, והתמקדותם של האומיים באיומים אחרים בשל כך, אפשרה לג'עפר להמשיך לבסס את מעמדו כמשפטן מוביל, ולארגן בתי ספר להפצת מסר האסלאם השיעי.
[עריכה] תחת שלטון בית עבאס
השליטים העבאסים החדשים, שטענו לשלטון על המוסלמים בשל היותם קרובי משפחה מוחמד דרך דודו עבאס, התייחסו בחשדנות לג'עפר, שרבים החשיבוהו כזכאי יותר לח'ליפות. מעקב צמוד הושם עליו ועל תומכיו, והוא נעצר לעתים קרובות כדי לנתק את קשריו עם הקהילה השיעית. העבאסים חזרו לרדוף את הקהילה השיעית, ורבים מצאצאיו של חסן אבן עלי נרצחו בידי המשטר בשיטות שונות.
[עריכה] מותו
ג'עפר מת ב-4 בדצמבר 765. השיעים טוענים כי הורעל (רעל הוחדר לענבים שאכל) בהוראת הח'ליף העבאסי השני, אל מנצור, וכך הפך ל"שהיד", בדומה לשאר האימאים השיעים. הוא נקבר במדינה, בבית הקברות המפורסם של ג'נת אל-בקי, בו קבורים עוד מספר מוסלמים משפיעים.
[עריכה] ירושתו
לאחר מותו של ג'עפר, חל פיצול משמעותי בקרב השיעים, בין התריסריים לאסמאעילים. האסמאעילים סברו כי בנו הבכור של ג'עפר, אסמאעיל בן ג'עפר, הינו יורשו הלגיטימי של ג'עפר, והאימאם השביעי. התריסריים גרסו כי אחיו הצעיר של אסמאעיל, מוסא אלכאט'ם, הוא היורש הראוי, וישנם מספר חדית'ים שיעיים שמעידים על כך[4]. האסמאעילים הפכו לכת נפרדת, ומנהיגיהם הם מצאצאיו של אסמאעיל.
[עריכה] מאמירותיו
- "אל תשא אשה שאתה מחבב; מוטב שתחבב את האשה שנשאת"
- "האינטלקט הוא מדריכו של המאמין".
- "שלמות האינטלקט היא שלושה (דברים): ענווה בפני אלוקים, ודאות טובה, ושתיקה אלא ל(אמירת) טוב".
- "בורות היא שלושה (דברים): יהירות, להט הוויכוח, ובורות לגבי אלוהים".
- "אכן, ידע הוא המנעול ומפתחו הוא השאלה".
- "כשמאמין הופך לכעוס, כעסו לא צריך להרחיק אותו מהאמת; וכשהוא הוא מסופק, סיפוקו אינו צריך להביא אותו לכזב".
- "מספר מנהגים של בור הם: לענות לפני לשמוע, להתנגד לפני להבין, ולשפוט בלי ידע".
[עריכה] הערות שוליים
- ^ מקורות שיעיים קובעים, כי כשג'עפר היה בן 11 הוכיח בפני כיתת תלמידים כי כדור הארץ אינו שטוח. ראו בביוגרפיה השיעית הזו.
- ^ מאותה ביוגרפיה שיעית
- ^ כך למשל, מספרת מסורת שיעית על מקרה בו עולה רגל למסגד הנביא מוחמד במדינה נרדם, וכשהתעורר ראה כי ארנקו נעלם. עולה הרגל ראה את המתפלל היחיד בחדר - האימאם ג'עפר, והאשים אותו בגניבה. ג'עפר שאל מה היה הסכום בארנק, ולאחר מכן הזמין את המאמין לביתו, ונתן לו את הכסף. מאוחר יותר, עולה הרגל מצא את הארנק שאיבד בכליו, וחזר לאימאם, התנצל וביקש כי יקח את הכסף בחזרה. ג'עפר ענה כי לא יקח בחזרה את מה שנתן, אך אם הוא מרגיש אשם על מה שקרה, הוא מוזמן לתרום את הכסף לזכאת, כפי שעשה המבקר במדינה. ראו בביוגרפיה האוהדת הזו
- ^ למשל חדית' שיעי המוסר כי מוחמד אל-באקר אמר על ג'עפר "הוא אחד מהאנשים, עליהם אלוהים הכול יכול אומר: אנו רוצים להעניק טובה לאלו שהושפלו על פני האדמה, ואנו נהפוך אותם לאימאמים ויורשים". ראו כאן מספר חדית'ים שיעיים על האימאם ג'עפר
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: ג'עפר א-צאדק |
