דייגו דה אגילר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דייגו לופץ פריירה דה אגילר (1690 - 1759) היה יהודי ממשפחת אנוסים, נתמנה לברון על ידי מלכת אוסטריה מריה תרזה.
דייגו דה אגילר נולד בפורטוגל למשפחת אנוסים, וככל הנראה הוריו הועלו על המוקד על ידי האינקויזיציה בשל יהדותם. הוא גדל והיה לכומר.
לאחר זמן מה החליט דייגו לשוב ליהדות. הוא עזב את פורטוגל (1722) ופנה לאנגליה, ולאחר מכן לאוסטריה, אל הקיסר קרל הששי, והצליח להשיג רשיון ישיבה בוינה, ולאחר מכן קיבל ממנו את המונופול על גידול הטבק ומכירתו באוסטריה (1736). מאוחר יותר הלווה דייגו למלכה מריה תרזיה 300,000 פלורין לצורך בניית ארמון שנברון, והיא העלתה אותו לדרגת ברון.
דייגו השפיע רבות על המלכה לטובת אחיו היהודים, והצליח להקים מחדש את הקהילה היהודית בוינה, וכן השפיע עליה לבטל את גזירת הגירוש על יהודי בוהמיה בזמן מלחמת אוסטריה פרוסיה (1745).
לאחר מכן (1747) הגישה האינקויזיציה הספרדית בקשת הסגרה כנגדו, והוא החליט שלא לנסות לחסות תחת המלכה אלא לעקור ללונדון, וגם שם פעל רבות למען הקהילה היהודית במקום.
לדייגו היו שני בנים: אפרים, מאשתו הראשונה, שהמשיך בדרכי אביו, והיה מעמודי התווך של הקהילה היהודית בלונדון, אם כי מאוחר יותר נטה להתבודד. ובן נוסף שנולד לו לעת זקנתו מאשתו השנייה, שהתנצר אחרי מותו והפך לקצין פרשים בצבא הבריטי.
