דימום פנימי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דימום פנימי הוא דימום המתרחש בתוך הגוף. הדימום מכונה לעתים שט"ד פנימי (שטף דם פנימי). שט"ד או דימום מוגדרים כיציאת הדם מכלי הדם.
דימום פנימי עשוי להיגרם כתוצאה מפגיעות שונות במערכות הגוף ובעיקר טראומה לאברי הגוף (פגיעה על ידי גורם חיצוני), לחץ דם גבוה (המחולל קרע בכלי הדם), תאוטה קיצונית המתרחשת בתאונת דרכים (הגורמת לקרע באיברי הגוף) וגם פגיעה של הדף כתוצאה מפיצוץ הגורם לקרעים באברי הגוף הפנימיים. דימום פנימי הוא מצב חירום רפואי אשר עלול לגרום למוות בהיעדר טיפול מיידי. רמת הפגיעה נקבעת על פי כמות הדם שיוצא מכלי הדם. הגוף מתגבר על דימומים פנימיים בקנה מידה קטן באמצעות יכולת הדם להיקרש.
מקרה שכיח של דימום פנימי בקנה מידה קטן הוא חבורה (Ecchymosis) הנגרמת בדרך כלל כתוצאה מ"מכה יבשה": דם מתפשט מתחת לעור וגורם ל"סימן כחול". מצב זה מוגדר כהמטומה.
[עריכה] סכנות הדימום
- הדם יכול לגרום ללחץ איברים ולהוביל לפגיעה בפעילותם.
- אובדן הדם עלול להכניס את הנפגע למצב של הלם.
[עריכה] אבחנה וטיפול
אין אפשרות לאבחן דימום פנימי ללא בדיקה רפואית מדוקדקת, אך חשד לדימום שכזה יקבע על פי נסיבות הפגיעה ובעיקר על פי סימני הההלם המתפתחים בנפגע כשהוא מאבד כמות גדולה של דם. דרך נוספת המעוררת חשד לדימום היא על פי סימנים שנראים בפגיעה מקומית כמו בטן קשה בדימום בטני או עליית לחץ דם כתוצאה מדימום בקופסית הגולגולת. הטיפול יכלול את החזרת הנוזלים לנפגע (דם או נוזלים קריסטולאידים) ועצירת הדימום על ידי התערבות כירורגית. בדימום פנימי אי אפשר לטפל בשטח.
הבהרה: המידע בוויקיפדיה אינו מהווה ייעוץ רפואי.
