דינה שטרן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דינה שטרן (נולדה ב-8 בנובמבר 1919, בעיירה זדונסקה וולה בפולין, בשם מאשה גליקסמן) היא דוקטור לספרות ולשון, חוקרת ספרות ומרצה באוניברסיטת בר אילן.
שטרן נולדה בזדונסקה וולה, כארבעים קילומטר מערבית ללודז'. לאביה, שמעון גליקסמן, ולאמה אסתר חנה היו עוד שתי בנות ושני בנים נוספים. כל בני משפחתה נספו בשואה. בילדותה הייתה שטרן חניכה בתנועת בית"ר לתקופה קצרה ולאחר מכן הייתה מראשוני תנועת בני עקיבא בלודז', ביחד עם בעלה לעתיד אליעזר שטרן. ב-6 בינואר 1937 עלתה לארץ ישראל על האוניה האיטלקית "גליליאה" של חברת "לויד טריאסטינו" .
שטרן התחנכה ב"בית צעירות מזרחי" בירושלים, שהיה באותם הימים מוסד חינוכי לנערות שעלו ארצה במסגרת עליית הנוער, שם למדה בין היתר אצל נחמה ליבוביץ'. היא למדה ב"בית המדרש למורים" ובמקביל נרשמה ללימודים באוניברסיטה העברית בירושלים. היא סיימה לימודיה בהצלחה וקיבלה תעודת הסמכה כפולה כגננת וכמורה. לאחר מכן הייתה ב"קבוצת סטודנטים יבנה שבקיבוץ יבנה". ב-29 במרץ 1942 נישאה לפרופסור אליעזר שטרן (נפטר 1981).
בשנת 1943 - 1944 הצטרפו בני הזוג לכפר הנוער הדתי שליד כפר חסידים של הסוכנות היהודית. שטרן לימדה בתיכון "תלפיות" בתל אביב. בהמשך השלימה תואר שלישי לספרות וללשון ובמשך שנים הייתה מרצה בכירה באוניברסיטת בר אילן במקצועות אלה והסמיכה דורות שלמים של מורים.
לשטרן שלושה בנים ובת.
[עריכה] מספריה
- "בואי שירה בואי", על סיפורו של ש"י עגנון
- בשערי ארץ סגולה", על שירתו של ביאליק
- "אלימות בעולם קסום", הוצאת ראובן מס, 2002
- "הבגידה ולקחה, מחקר בשבועת אמונים לעגנון, הוצאת מחברות לספרות