דני איינג'
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דני איינג' (נולד ב-1959 באורגון) הוא שחקן כדורסל אמריקאי ששיחק בתפקיד הגארד.
את קריירת הספורט המקצוענית שלו החל איינג' דווקא בבייסבול, ושיחק בשורות הטורונטו בלו ג'ייז בשנים 1979-1981. לאחר מכן הציב עצמו לדראפט ה-NBA ונבחר בסיבוב השני על-ידי הבוסטון סלטיקס. איינג' התקדם בהדרגה לחמישייה והיה חלק קריטי באליפויות הקבוצה ב-1984 ו-1986. לצדו בקו האחורי שיחק דניס ג'ונסון, ובקו הקדמי שיחקו לארי בירד, קווין מקהייל ורוברט פאריש. עד היום נחשבת חמישייה זו, לצד חמישיית הלייקרס ב-1988 לטובה בהיסטוריה.
ב-1989 הועבר איינג' לסקרמנטו קינגס ובשנה שלאחר מכן לפורטלנד טרייל בלייזרס. ב-1992 הגיע עם הקבוצה לגמר בו הפסידה קבוצתו לשיקאגו בולס. במשחק החמישי באותה סדרה קבע שיא NBA לנקודות לשחקן בהארכה במשחק גמר (9). בשנה שלאחר מכן הגיע לגמר שוב, הפעם במדי קבוצתו הרביעית, פיניקס סאנס, והפסיד שוב לשיקאגו. בכך היה לשחקן היחיד בהיסטוריה שהפסיד שנה אחרי שנה בגמר במדי שתי קבוצות שונות.
איינג' פרש מכדורסל לאחר עונת 1994-5, ובעונה שלאחריה מונה למאמן הפיניקס סאנס. הוא אימן במשך יותר משלוש עונות, ומאזנו עומד על 136 ניצחונות ו-90 הפסדים.
ב-2003 חזר לבוסטון, הפעם בתפקיד 'האחראי על פעילויות הכדורסל' של המועדון. עד היום ביצע מספר עסקאות רעות מאוד, ונותר בתפקידו הרבה הודות לתמיכתו של נשיא המועדון, רד אאורבך.
