האיש במבוך
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
האיש במבוך הוא סיפור מאת רוברט סילברברג ויצא לאור בשנת 1969.
בעברית הוצא לאור על ידי הוצאת זמורה ביתן בשנת 1979 בתרגומו של שלמה גונן.
בסיפור עלילותיו של אדם שאינו מסוגל לתקשר נורמלית עם בני אדם אחרים בשל יכולותיו הנפשיות-פסיכולוגיות הבלתי ניתנות לשליטה. הסיפור קיבל השראה מהסיפור פילוקטטס מאת סופוקלס, בו פילוקטטס בדרכו להשתתף במלחמת טרויה הוכש על ידי נחש, דבר שהשאיר אותו בייסורים תמידיים וגרם לפליטת ריח מצחין. לאור המצב, ננטש פילוקטטס על ידי אודיסאוס על האי למנוס. הסיפור מתרכז בתנאי התבודדות האדם ובניכור החברתי ומשתמש בכוחות פסיכולוגיים כמשל לפעולות גומלין בין בני אדם.
[עריכה] תמצית העלילה
 |
פרטי עלילה ("ספוילרים") מופיעים בהמשך. |
ריצ'רד מילר, בעת שליחות האנושות אל יצורים לא אנושיים בכוכב לכת מרוחק עובר שינוי פיזי על ידי תושבי אותו כוכב הגורם לו להקרין לסביבתו הקרובה את כל רגשותיו ותחושותיו. כשחוזר אל בני האדם מגלים הכול כי אין לאף אדם יכולת להימצא עוד במחיצתו.
לאור הסבל שנגרם למילר ולאוהבים אותו, מחליט מילר לגלות אל כוכב בשם למנוס, בו נמצאת עיר שלמה הבנויה כמבוך. הכניסה והחיים במבוך נטלו את חייהם של יצורים תבוניים רבים ומילר הוא התושב התבוני היחידי של המבוך.
כעבור גלות של תשע שנים מסתבר לבני האדם שהיחידי שיכול להציל את האנושות מגזע תבוני אחר, הינו ריצ'רד מילר הגולה וזאת דווקא בשל "מומו". רוב העלילה מתרכזת בחדירת משלחת בני האדם למבוך האכזר, בדרכים הפתלתלות להבאתו של מילר אל מטרתו, כל זה תוך טבילה נעימה בזיכרונות עברו אשר הובילו למצב זה, וביחסים הנרקמים בין ראשי המשלחת למילר עצמו.
