הזכות לחינוך
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הזכות לחינוך היא אחת מזכויות האדם. מטרתה של זכות זו - מתן גישה לחינוך לכל אדם. זכות זו, אף שהיא רלוונטית בעיקר לילדים, נוגעת גם למבוגרים.
הזכות לחינוך הוכרה על-ידי האו"ם במגילת זכויות האדם משנת 1945.
תוכן עניינים |
[עריכה] מרכיבי הזכות לחינוך
הזכות לחינוך מורכבת ממספר אלמנטים שונים. ההכרה בכל אחד מהם משתנה ממדינה למדינה, וכך גם יכולתה של המדינה להגן על זכות זו - שכן הזכות לחינוך, כאחת הזכויות החברתיות, דורשת השקעת משאבים רבים על-מנת ליישמה. להלן רשימת מרכיבים מקובלת של הזכות לחינוך. חלק ממרכיבים אלו הוכרו במגילת זכויות האדם המקורית, ואחרים נוספו בהצהרות מאוחרות יותר של האו"ם, של אונסקו ושל ארגונים בינלאומיים אחרים:
[עריכה] חינוך יסודי חובה וחינם לכל
לכל ילד יש זכות ליהנות מחינוך יסודי, בלא שהוא או הוריו יאלצו לשלם על כך. חינוך זה הוא חובה - אין באפשרות הילד או הוריו לוותר על מימוש זכות זו.
השונות העיקרית ביישום סעיף זה נובעת מגמישותו של המושג 'חינוך יסודי'. בישראל על פי חוק לימוד חובה החינוך הוא חובה מגיל שלוש עד סיום כיתה י' וחינם מגיל שלוש עד סיום כיתה י"ב (אם כי החוק מיושם בפועל רק מגיל חמש, מסיבות תקציביות). בארצות מתפתחות רבות החינוך מוגדר כחובה וחינם רק בכיתות א-ד, וגם יישום דרישה זו נתקל בקשיים רבים. עם זאת, קיימת הסכמה כי חינוך יסודי משמעו לפחות רכישת ידיעת קרוא וכתוב.
[עריכה] חינוך מקצועי וטכנולוגי נגיש לכל
בסיום לימודיו היסודיים, זכאי כל ילד להמשיך את לימודיו בתחומים מקצועיים וטכנולוגיים. המבדיל בין דרישה זו לקודמת הוא בכך שאינה מחייבת - על כל ילד להיות מסוגל לממש זכות זו, אך הוא אינו מחויב בכך.
קיימות ארצות בהן, בגלל חוסר במשאבים, סעיף זה אינו מיושם כלל. היישום של סעיף זה בישראל מתבטא בכך שעל-אף שהשנתיים האחרונות בלימודי החטיבה העליונה (יא-יב) אינן נכללות בחוק לימוד חובה, הן מסובסדות על-ידי המדינה והיא מתחייבת לאפשר לכל תלמיד ליהנות מהן.
[עריכה] חינוך גבוה פתוח לכל על בסיס הישגים
לכל אדם יש את הזכות ללמוד בחינוך גבוה (מכללות ואוניברסיטאות), אם הישגיו האקדמיים מספיקים לכך. ההבדל בין שלב זה לקודם - לא כל אדם זכאי לחינוך גבוה, אלא רק אלו שהישגיהם מספיקים לכך.
סעיף זה, בגלל עלויותיו הגבוהות, מיושם כמעט רק במדינות מפותחות, היכולות להקדיש את המשאבים הדרושים ליישומו. גם בין אלו שמיישמות אותו יש שונות רבה, כאשר היישום העמוק ביותר הוא חינוך גבוה חינם, בחלק ממדינות אירופה. בישראל מיושם סעיף זה על-ידי סבסוד הלימודים הגבוהים על-ידי המדינה ומתן מלגות לתלמידים נזקקים.
[עריכה] חינוך חופשי מאפליה
לכל ילד זכויות שוות לחינוך, ללא אפליה על רקע מין, מוצא אתני, שפה ועוד.
סעיף זה מאפשר קיום של בתי ספר נפרדים לפי מין, בתנאי שלא יהיה הבדל באיכות הלימודים בין בתי הספר.
כמו כן מאפשר סעיף זה לקהילות בעלות שפה או תרבות שונים מאלו של הרוב לקיים בתי ספר משלהן, בשני תנאים: שלהורי הילד תהיה אפשרות בחירה בין בית ספר כזה לבית ספר רגיל ושלימודים בבית ספר כזה יאפשרו לתלמיד השתלבות בחברה הכללית (ולא יצרו מגבלת שפה, לדוגמה).
[עריכה] חינוך בהתאם לתרבות
לכל ילד יש זכות לקבל חינוך התואם את תרבותו.
סעיף זה נועד למנוע חינוך בהתאם לתרבויות שולטות, העלול לגרום להיעלמות תרבויות אחרות. עם זאת, קיימת בעייתיות מובנית ביישומו: החינוך אליו מתייחסות זכות זו וכל האמנות התומכות בה הוא חינוך כפי שהתעצב במערב במאות השנים האחרונות - חינוך באמצעות מערכת מדינתית רשמית של בתי ספר. לגבי תרבויות רבות, חינוך 'בהתאם לתרבות' משמעו חינוך במסגרת משפחתית או שבטית. גם המטרות של שני סוגי החינוך שונות לגמרי: בעוד שהחינוך הרשמי נועד לרכישת ידע אקדמי, נועד החינוך מהסוג השני בעיקר לרכישת מיומנויות חיים.
[עריכה] הזכות לידיעת קרוא וכתוב
זכות זו, הנכללת במסגרת הזכות לחינוך, מתייחסת גם למבוגרים. לפיה, לכל אדם יש את הזכות לדעת לקרוא ולכתוב.
זכות זו אינה מתקיימת במלואה בשום מדינה - אין מדינה שבה שיעור יודעי קרוא וכתוב הוא 100%. לכן, זכות זו מחייבת את כל המדינות להנהיג תוכניות לחינוך מבוגרים.
[עריכה] ילדים הסובלים ממוגבלויות
על ילדים הסובלים ממוגבלויות חלות כל הזכויות המוזכרות לעיל, ועל המדינה להבטיח זכויות אלה, בין אם על-ידי התאמת בתי הספר הרגילים לצורכיהם או הקמת מסגרות מיוחדות, בתוך בתי הספר הקיימים או בנפרד.
