הטיעון הטלאולוגי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הטיעון הטלאולוגי הוא טיעון להוכחת קיום האל. טיעון זה הוא טיעון פוסטריורי שלפיו אלוהים קיים משום שהממצאים מן הטבע מעידים על קיומו של מתכנן על. זהו טיעון עיקרי בין תומכי רעיון התכנון התבוני.
[עריכה] הטיעון
הטיעון הטלאולוגי הוא מן הוותיקים שבטיעונים להוכחת קיומו של האל. אפשר למצוא לו הדים בטימאיוס של אפלטון וב"על טבעם של האלים" (de natura deorum) של קיקרו הטיעון כבר מפותח באופן מלא. קיקרו שם בפיו של קווינטוס לוקיליוס באלבּוּס את הטיעון שהיקום כולו, על כוכביו וסדריו הקוסמיים והארציים משקפים תכנון הדוק של בורא (הטיעון: החל מספר ב', סימן XLI).
תומאס מאקווינאס, הפילוסוף בן ימי הביניים העלה טיעון דומה ב"סומה תאולוגיקה" שלו. תומאס מציג חמש דרכים להוכחת קיומו של האל וטוען בדרך החמישית:
- "אנו רואים כי דברים נעדרי אינטליגנציה, כמו עצמים שבטבע, פועלים למטרה מסוימת, והדבר ברור מהתנהגותם תמיד, או כמעט תמיד, באותו אופן, כך שמתקבלת התוצאה הטובה ביותר. על כן ברור כי לא מגחמה כי אם מתכנון משיגים הם את מטרותיהם. כעת, דבר שאין לו אינטליגנציה אינו יכול לחתור למטרה, אלא אם כן הוא מכוון על ידי יצור המחונן בידיעה ובאינטליגנציה; כמו שהחץ נורה למטרתו על ידי הקשת. על כן, ייצור אינטליגנטי כלשהו קיים, והוא המכוון את כל הדברים שבטבע למטרתם; וייצור זה מכונה על ידינו אל."
גרסה מעמיקה ומפותחת יותר העלה דייוויד יום בן המאה השמונה עשרה ב"דיאלוגים על הדת הטבעית". דרך הדמות פילון (Philo) הוא פורש תאוריה טלאולוגית (שדומה שיום מאמין ואינו מאמין בה חליפות), המבוססת לא על בריאה חד-פעמית ומתוכננת כולה, אלא על מערכת שניתנו לה כללי בסיס מסוימים והיא "צומחת", במעין גרסה ראשונית לתורת האבולוציה של דרווין, שעתידה לבוא לעולם כמאה שנים אחרי כן. היקום, אומר פילון בפרק ח' של הדיאלוגים:
- "דומה דמיון רב לגופים של בעלי חיים ולצמחים, יותר מאשר ליצירות האמנות האנושית... את מקורו יש לייחס להולדה או לצמיחה, יותר מאשר לתבונה או לכוונה."
התאולוג האנגלי ויליאם פיילי טען בספרו "תאולוגיה טבעית", אשר יצא לאור בשנת 1802, ובו מביא דימוי של שעון כיס שנמצא בשדה. אף שאיננו יודעים מי יוצרו ואולי אף איננו בקיאים במלאכת עשיית שעונים או לא ראינו ייצורו של שעון מעולם, אין ספק בליבנו כי השעון הוא מלאכתו של יוצר כלשהו, שהוא פרי עשיה מחושבת של יוצר.
הטיעון הטלאולוגי ספג מהלומה כבדה כאשר הופיעה תורת האבולוציה של דרווין, שסיפקה לכאורה מנגנון משביע רצון להסברת התפתחותם של יצורים והתפתחות עולם בעלי החיים כפי שהוא מוכר לנו. הפתרון של הדבקים בתורה הטלאולוגית היה לנסות לשלב את תורת האבולוציה ולהציגה כמוכלת באופן משביע רצון בתוך הטיעון הטלאולוגי. האנציקלופדיה הקתולית מציגה את הגרסה המעודכנת של הטיעון כך:
- "... בתקופת ההתלהבות הראשונית המופרזת מהדרוויניזם נטען או הודו כי השערת האבולוציה דורשת דחיית הטיעון הטלאולוגי, אך כיום מבינים כי ההיפך בדיוק הוא הנכון וכי הממצאים לקיום תכנון ביקום אינם פחות מרשימים אלא יותר מרשימים כאשר מתבוננים בדברים מנקודת מבט אבולוציונית... העין, לדוגמה, היא איבר ראייה המשקף בעליל כוונת מכוון אינטליגנטי -- ולא פחות אלא אף יותר כאשר רואים בה תוצר של תהליך אבולוציוני יותר מאשר פעולה מיידית של יוצר... האבסורד שבהנחה שהעין נוצרה לפתע באופן אקראי ועיוור גדל פי אלף כאשר טוענים כי הוא תוצר של סדרה מתמשכת של מקרים. "ברירה טבעית", "הישרדות המותאמים", ומונחים דומים מתארים שלבים מסוימים בתהליך של התפתחות, בלי לסייע להסבירו... ואינם יותר ממקרה עיוור... הטיעון גם אינו מוחלש בגלל אי-יכולתנו במקרים רבים להסביר את המטרה המסוימת של מבנים או יצורים מסוימים. ידיעותינו אודות הטבע מוגבלות מדי כדי להבין את תכלית הטבע בכללו, ומול בורותנו ביחס למטרות מסוימות יש לנו זכות להניח כי אם יש עדות לאינטליגנציה במקום אחד, היא קיימת בכל מקום... היקום... הוא מערכת מורכבת מאוד של חלקים מתואמים התלויים זה בזה, כשכולם כפופים לחוקים מסוימים, וכולם כפופים לחוק או לשילוב של חוקים במשותף, וכתוצאה מכך החתירה לתכליות מסוימות תורמת בדרך מופלאה להשגת מטרה משותפת; לא ניתן להעלות על הדעת כי אחדות קוסמית זו תוכל להיות תוצר של התרחשות באקראי. אם תועלה הטענה כי היקום גדוש באי-שלמות -- אי התאמות, כשלונות, בזבוז נטול תכלית לכאורה -- התשובה אינה רחוקה. כי כן, לא נטען כי העולם הקיים הוא הטוב בכל העולמות, ורק ההנחה השגויה שכך הוא תובעת שאי-השלמויות בו יסולקו. גם אם מודים... בקיום רשע פיזי -- עדיין הכף נוטה בהרבה לזכות הסדר וההרמוניה וכדי להסביר זאת אין צורך רק במוח אינטליגנטי אלא גם בכזה שהוא טוב וחנון... [ובאשר ל]מה שנראה כרשע ואי הסכמה... [הם] עשויים לתרום בדרכים שאיננו מסוגלים להבין במלואן."
[עריכה] ביקורת
את הטיעון הטלאולוגי בכללו ניתן לסכם בשני הסילוגיזמים הבאים:
ראשון:
- הנחה: ביקום ישנם צירופים והתאמות רבים.
- הנחה: לא ניתן להעלות על הדעת שאלו נוצרו בלי כוונת מכוון.
- מסקנה: יש מתכנן ליקום.
שני:
- הנחה: מתכנן היקום יכול להיות אדם או אלוהים.
- הנחה: ידוע לנו כי לא אדם תכנן את היקום.
- מסקנה: לכן היקום תוכנן על ידי אלוהים (היינו, יש אלוהים).
קל לראות כי שני חלקי הטיעון סובלים מהחולשה האופיינית לרוב הוכחות קיום האל: הכשל הלוגי של מהעדר דמיון ודילמה כוזבת. במידה מסוימת ישנם גם כשלים לוגיים נוספים כמו הטיית הנסיין וההטייה הקוגניטיבית הטיית אישור.
את הצירופים וההתאמות הרבים ביקום ניתן להסביר במגוון צורות. אחת מהן היא המנגנון העיוור של האבולוציה. בניגוד לנסיונות שעורכים כותבי האנציקלופדיה הקתולית, תורת האבולוציה אינה טוענת כי לקיום תכלית כלשהי או יעד מסוים, אלא רק כי היא פועלת על פי כללים מסוימים שאינם מכוונים לתכלית כלשהי. תאוריה כזו העלה ריצ'רד דוקינס בספרו "השען העיוור". בהנגדה לדימוי השען של פיילי (ו"מכוונן השעונים" של אייזק ניוטון) טוען דוקינס כי האבולוציה היא התקדמות בשורה של צעדים זעירים, אקראיים ועוורים ומבנה כזה יכול בהחלט להסביר את התואם הרב המצוי כביכול בעולמנו.
הפרכה עקיפה לטיעון ניתן למצוא במערכות אנושיות בעליל כמו מערכות כלכליות גדולות. למרות שאין כל כוח מכוון ממעל, מדינות, יבשות וכדור הארץ כולו, על כל ששת מיליארד תושביו, פועלים כאילו במתואם להשגת תכליות כלכליות. כדי לייצר מוצר אחד פשוט כמו עפרון חוברים אלפי אנשים ברחבי העולם כולו ומשתפים פעולה במנגנון מורכב להפליא, שנוצר כאילו מעצמו מכוח אינטרסים אנוכיים של כל האנשים השותפים בייצור, בלי שיהיה גורם מתאם ומכוון אחד לכל התהליך לבד מהמכניזם הטבעי של האינטרס העצמי.
לברירה הטבעית או להישרדות המותאמים אין מטרה. עקרונות אלו קיימים מאותה סיבה שמים רותחים: כי כך פועלים הדברים. אם מניחים כי הדברים פועלים כך מסיבה כלשהי הנמצאת מחוץ להם (כלומר, כוונת מכוון), נופלים שוב למלכודת המוכרת של הנחת הטעון הוכחה מראש, במבנה הלא קביל של: היקום תוכנן על ידי האל ולכן האל תכנן את היקום.
הסילוגיזם השני לוקה בכשל בולט של דילמה כוזבת. ניתן להניח, לדוגמה, כי היקום תוכנן לא על ידי אדם ולא על ידי אלוהים אלא על ידי חיזרים מכוכב רחוק. במקרה זה, המהלך הלוגי נופל וקשה לקוממו מחדש, משום שפסילת האפשרות שחיזרים תכננו את היקום או את מהלך הדברים על כדור הארץ אינה ניתנת להפרכה (לא ניתן להוכיח שמשהו אינו קיים).
