היסטוריה של אקס-מן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק בהיסטוריה של אקס-מן, זיכיון גיבורי על של מארוול קומיקס.

[עריכה] האקס-מן המקוריים

בתחילת שנות ה-60, סטן לי, כותב ועורך של מארוול קומיקס, ביחד עם המאייר ג'ק קירבי ומספר מאיירים נוספים, הפיק מספר כותרי קומיקס בנושא סופר-גיבורים שעסקו בעומק הדמויות וקונפליקטים אישיים באותה מידה בה עסקו באקשן והרפתקאות, ביניהם ארבעת המופלאים, הענק, וספיידרמן. "אקס-מן" היה אחד הכותרים האחרונים של אותה תקופה, כאשר הופיע בספטמבר, 1963.

בסדרת חוברות הקומיקס, האקס-מן נוסדו בידי הטלפת צ'ארלס אקסבייר, הידוע גם בשם פרופסור X, אסף את האקס-מן תחת מסווה של "בית ספר לצעירים מחוננים" באחוזת כפר גדולה במחוז ווסטצ'סטר, מדינת ניו יורק.

האקס-מן המקוריים, אשר פורסמו ביצירתם כ"הגיבורים המוזרים מכל", היו חמישה בני-נוער עדיין בשלבי למידת שליטה בכוחותיהם:

• ציקלופ (סקוט סאמרס), היורה "קרניים אופטיות" מעיניו, עליהן הוא יכול לשלוט בעזרת משקפיים מיוחדים העשויים מ"קוורץ אדום". ציקלופ הוא גם מנהיגם של האקס-מן במשימות שטח.
  
• מארוול גירל/פיניקס (ג'ין גריי), בעלת כוחות טלקינטיים ובשלב מאוחר יותר, כאשר נבחרה לאחר את הישות הנקראת פיניקס, היא פתחה גם כוחות טלפתיים.
  
• אנג'ל (וורן וורת'ינגטון השלישי), המסוגל לעוף בעזרת שתי כנפיים מכוסות נוצות היוצאות מגבו.
  
• חיה (האנק מק'קוי), הניחן בכוח וקלות תנועה של קוף. בשלב מאוחר יותר צבע גופו השתנה לכחול, והוא פיתח מראה פרימיטיבי וחתולי.
  
• איש הקרח (בובי דרייק), המסוגל להקפיא את הלחות באוויר סביבו ויכול לכסות את גופו בשלג, עד שבשלב מאוחר יותר פיתח את היכולת להפוך את עצמו לקרח מוצק.

הרעיון של בית ספר למוטאנטים גנטיים הופיע לראשונה בשנת 1953 בנובלת מדע בדיוני בשם "ילדי האטום" מאת וילמר שיראס, שקיבל את הקרדיט, למרות שמעולם לא באופן רשמי, על ההשראה לרעיון של האקס-מן. הדמויות הראשיות בנובלה היו גם הם מוטנטים, תוצאה של טעות בניסוי גנטי. המונח "ילדי האטום" הופיע גם הוא מספר פעמים בהיסטוריה של האקס-מן, לעתים קרובות ככותרת משנה להוצאות שונות של הסדרה ומשחקי וידאו המבוססים עליה.

למרות הרעיונות הפילוסופיים הרבים המצויים לנו ב"אקס-מן", סטן לי אמר שהוא המציא את ה"מוטנטים" הגנטיים כדרך קלה ליצור מספר רב של גיבורים בעלי כוחות על ללא הצורך להמציא לכל אחד מהם עבר וסיפור מוצא שונה ומקורי.

החוברת הראשונה בסדרה, X-Men #1, הציגה לראשונה גם את האויב הראשי של הקבוצה, מגנטו, ששלט במגנטיות והאמין שמוטנטים צריכים לשלוט, או לחסל את כל בני האדם. בחוברת הרביעית בסדרה, הוצגה לראשונה קבוצתו של מגנטו, שנקראה אחוות המוטנטים המרושעים.

למרות שמספר אויבים חשובים נוספים הופיעו בשנות ה-60 בסדרה, כמו למשל אחיו החורג בעל החוזק העל-אנושי של פרופסור X, ג'אגרנאוט או הרובוטים ציידי-המוטנטים "הזקיפים", האקס-מן בתקופה זו נלחמו לרוב בפושעים מוטנטיים זניחים, פולשים מהחלל ומפלצות פראיות. כתוצאה מכך, התקופה הזו נחשבת לבלתי-ראויה לציון והסדרה נהייתה לאחת הפחות מצליחות של החברה במהלך שנות ה-60.

לי וקירבי נטשו את הסדרה בשנת 1966 והעבירו את הלפיד לרוי תומס וורנר רות. רות ויתר על משרת המאייר הקבוע ב-1967, ותומס עזב את תפקיד הכותב ב-1968. הכותר המשיך להתקיים ללא שום יצירה חדשה כשנה, מלבד שתי חוברות שאוירו על ידי ג'ים סטרנקו. בשנת 1969, תומס חזר ואיתו המאייר הנערץ ניל אדאמס בנסיון להציל את הסדרה מהמכירות המתדרדרות. חוברות אלו נחשבות יותר בעיניי המעריצים, בעיקר מפני שהציגו לראשונה שני גיבורים חדשים:

האבוק (אלכס סאמרס), אחיו המרדן של ציקלופ המייצר "התפוצצויות פלזמה" רבות עוצמה.
פולאריס (לורנה דיין), בעלת הכוחות המגנטיים (שהעלו את ההשערה כי ייתכן והיא בתו של מגנטו).

הגדילה במכירות בתקופה של רוי תומס וניל אדמאמס הגיעה בשלב מאוחר מידי, כשגורלה של הסדרה כבר נחרץ והוחלט לא להפיק חוברות חדשות של "אקס-מן" משנת 1969. הסדרה המשיכה בהדפסה מחודשת של חוברות ישנות והאקס-מן הופיעו בהופעות אורח בסדרות קומיקס אחרות של מארוול, אך דעכו לאט לאט לאלמוניות.

[עריכה] כולם חדשים, כולם שונים

בשנת 1975, הכותב לן ויין והמאייר דייב קוקרם הציגו קבוצה חדשה של אקס-מן. במקום בני נוער, קבוצה זו הורכבה ממבוגרים ממגוון מדינות ותרבויות. רב-התרבותיות הייתה תוצאה מכך שמארוול התכוונה לייעד את הכותר לשוק הרחב מחוץ לארצות הברית. Giant Size X-Men #1 הציגה את הקבוצה החדשה, אותה כינס פרופסור X על מנת לחלץ את הקבוצה המקורית משבי על "האי החי" הרדיואקטיבי, קרקואה.

ה"אקס-מן החדשים והשונים" הונהגו בידי ציקלופ, והורכבו מ:

סאנפייר (שירו ישידה), מוטנט יפני חם-מזג בעל "להבה אטומית".
ציפור הרעם (ג'ון פראודסטאר), בן שבט האפאצ'י הניחן בכח ומהירות יוצאים מגדר הרגיל.
בנשי (שון קסידי), מוטנט אירי הניחן ב"צרחה על-קולית".
קולוסוס (פיוטר רספוטין), רוסי שקט ומהורהר המסוגל להפוך את גופו ל"פלדה אורגנית".
אפלוליין/נייטקרולר (קורט ווגנר), גרמני זריז הניחן ביכולות טלפורטציה . לזוחל הלילה הייתה גם הופעה משונה, הכוללת עור כחול, עיניים זוהרות וזנב של שדון.
סופה (אורורו מונרו), אשה אפריקנית שבכח הרצון מסוגלת לשלוט במזג האוויר. בשלב מאוחר יותר תתקדם סופה להיות מנהיגת האקס-מן בהיעדר ציקלופ.
וולברין (לוגאן), סוכן ממשלה קנדי הניחן בחושים מחודדים וגורם ריפוי עצמי המחיה אותו, וכמו כן מאט את תהליך ההזדקנות של גופו. סוכנות סודית כלשהי השתילה את המתכת הדמיונית אדמנטיום בשלדו של וולברין, הכוללת שלושה להבים ארוכים וחדים הנישלפים מידיו. כתוצאה משלדו הבלתי-שביר וגורם הריפוי שלו, וולברין הוא מוטנט שלמעשה לא ניתן להרוג. טיפין טיפין, מקורותיו של וולברין יחשפו במהלך הסדרה ויהיו לאחת התעלומות הגדולות ביותר בהתפתחות העלילה.

לאחר הספיישל מארוול החלה להוציא לאור חוברות חדשות של "אקס-מן", בכיכוב הקבוצה החדשה (בלי סאנפייר, שפרשה מהקבוצה, וציפור הרעם, שנהרג בקרב לאחר שתי חוברות בX-Men #1. הסדרה אוירה על ידי קוקרם ונכתבה בידי כריס קלרמונט, שהפך להיות היוצר שתרם לסדרה לפרק הזמן הארוך ביותר. אחת העלילות החשובות ביותר של התקופה היא "סאגת הפיניקס" ("X-Men #101-108,"1977), בה ג'ין גריי נדבקה בישות קוסמית הנקראת פיניקס והובילה את הקבוצה למשימה בין-גלקטית. הסאגה הציגה לראשונה את אימפריית השי'אר החייזרית ואת קיסריתה, לילנדרה, מושא אהבתו של פרופסור X.

בשנת 1978, ג'ון בירן החליף את מקומו של קוקרם באיור הסדרה. מאורע זה סימן את תחילתו של מה שרבים מחשיבים לרנסאנס היצירתי הראשון של האקס-מן, במהלכו הסדרה הפכה לאחת הפופולריות ביותר בתעשיה. לאחר עימות עם מגנטו, פרופסור X וג'ין גריי מאמינים כי האקס-מן הפסידו ובמשך שנה שלמה הקבוצה מנסה לפלס את דרכה בחזרה הביתה. בנוסף, בירן הציג לראשונה סדרת הרפתקאות המבוססת בקנדה עם קבוצת סופר-גיבורים קנדית חדשה, טיסת אלפא. וולברין זכה בעקביות בתואר דמות הקומיקס הפופולרית ביותר, וכתוצאה מכך בין השנים 1980 ל-1984, לפחות חוברת אחת בשנה התמקדה אך ורק בו.

קלרמונט ובירן הציבו את האקס-מן במצבים קשים שונים שבחנו את האופי שלהם, הבולט שביניהם הוא "סאגת הפיניקס האפלה" ("Uncanny X-Men" #129-138, 1980). בסיפור זה, מועדון Hellfire האריסטוקרטי מפתה את הפיניקס באמצעות יכולתו של המוטנט מאסטרמיינד ליצור אשליות מורכבות. המשחק הזה עם מוחה של ג'ין גריי שיחרר את צידה האפל של הפיניקס וגרם לה להשמיד כוכב לכת מאוכלס. למרות שהאקס-מן ניסו לשלוט בה וחשבו שהצליחו, לילנדרה שבתה את ג'ין גריי בתקווה לסיים את איום הפיניקס, ןפרופסור אקסבייר קרא לדו-קרב של כבוד על הזכות לא לוותר על פיניקס. לילנדרה, בהסכמתם של קרי וסקראל כל עוד תבוסתם של גיבורי-העל מובטחת, נענתה להזמנה. התוצאה הייתה קרב על ירחו של כדור-הארץ בין המשמר האימפריאלי של השי'אר ובין האקס-מן, בעוד גורלה של ג'ין גריי תלוי על כף המאזניים. בסופו של דבר האקס-מן הוכרעו, אך המתח הנפשי שגרם הקרב, שבמהלכו נפצע ציקלופ, גבר על הרסן המנטלי נגד צדה האפל של הפיניקס, והיא שבה. בשלב זה, לילנדרה ציוותה על השמדת מערכת השמש בתקווה שגם הפיניקס תהרג בתהליך, ופרופסור אקסבייר ציווה על האקס-מן בצער להרוג את חברתם לקבוצה על מנת למנוע את ההרס. בעקבות אנושיותה וכח הרצון של ג'ין גריי, הפיניקס התאבדה. אירוע זה היה נקודת שיא בהיסטוריה של הקומיקס. דמויות ראשיות כמעט מעולם לא נהרגו עד לאותה נקודה, והקרבה עצמית כלל לא התקבלה על הדעת לפני כן. "סאגת הפיניקס האפל" הציגה לראשונה מספר דמויות חדשות, ביניהן שאדוקאט (קיטי פרייד), המלכה הלבנה (אמה פרוסט) ודאזלר.

שירת הברבור של קלרמונט וביירן הייתה עלילת Days of Future Past ("Uncanny X-Men" #141-142, 1981), שהציגה עתיד חלופי בו אמריקה היא שממה הנשלטת בידי הזקיפים. בקו הזמן הזה, רוב האקס-מן מתים ומוטנטים חיים במחנות ריכוז. בעלילה הקלאסית, נשמתה של קיטי פרייד נשלחת בחזרה בזמן לגופה הצעיר, והיא משכנעת את האקס-מן לעזור לה לסכל התנקשות בסנטור בידי אחוות מוטנטים מרושעים חדשה המונהגת בידי מיסטיק, בעלת היכולת לשנות צורה. חזון אפל זה של עתיד הנשלט על ידי פחד, שנאה ואי-סובלנות עורר השראה על סיפורי אקס-מן רבים בשנים שחלפו מאז.

בשנת 1982, יצאה לאור הנובלה הגרפית "אקס-מן: האל אוהב, האדם הורג", מאת כריס קלרמונט (כותב) וברנט אנדרסון(מאייר). בסיפור כומר בשם וויליאם סטרייקר מתחיל מסע צלב דתי נגד המוטנטים, במהלכו הוא שובה את פרופסור X על מנת לנצל לרעה את כוחותיו לתקיפת והשמדת מוחות מוטנטיים. האקס-מן מתאחדים עם מגנטו למלחמה בסטרייקר, דבר המוביל לדוגמה הברורה ביותר למטפורה המקשרת בין המוטנטים לגזענות ויחסים בין-גזעיים בסדרה. לאחר 20 שנה ויותר לאחר מכן, הסיפור נתן השראה לעלילת הסרט השני על האקס-מן.

באותו זמן, סדרת Uncanny X-Men המשיכה עם קלרמונט ומאיירים שונים, המפורסמים מביניהם כוללים את פול סמית וג'ון רומיטה, ג'וניור. העלילות והאירועים המפורסמים שהופיעו בסדרה בתחילת שנות ה-80 כוללים את הופעתם הראשונה חבורת המוטנטים התת-קרקעים המורלוקים, סיפור אהבתו של וולברין לאריסטוקרטית היפנית מאריקו ישידה, עלילה בה מתואר כיצד סופה מסתגלת לאובדן (זמני) של כוחותיה ויוצרת מערכת יחסים עם קבלן כלי הנשק המוטנטיים של הממשלה, פורג', וכמו כן הציגו בפנינו את יחסיו של ציקלופ עם מדליין פריור, מעין שיבוט של ג'ין גריי. עלילה זו הובילה בסופו של דבר לחתונה בין ציקלופ לפריור, ולפרישתו זמנית של ציקלופ מהאקס-מן.

בתחילת-אמצע שנות ה-80 נתווספו לצוות האקס-מן מספר חברים חדשים, ביניהם:
קיטי פרייד, נערה יהודיה-אמריקנית שיכלה לעבור דרך גופים מוצקים. בשלב מאוחר יותר של הסדרה היא מקבלת את הכינוי "שאדוקאט" ("חתולת צללים") בעקבות הרפתקאה עם וולברין ביפן.
רוג, בחורה מדרום ארצות הברית שבאופן לא רצוני שואבת את הכח, זכרונות, ובמקרה של מוטנטים גם כוחות, של כל אחד בו היא נוגעת. רוג הופיעה לראשונה כחברה באחוות המוטנטים המרושעים של מיסטיק. כחברה באחווה, היא שאבה לצמיתות כח על-אנושי ואת היכולת לעוף מהגיבורה גברת מארוול, ולאחר מכן פנתה לאקס-מן לכפרה.
רייצ'ל סאמרס, הפיניקס השנייה ובתם הבוגרת של ציקלופ וג'ין גריי מקו הזמן של "Days of Future Past", אשר ירשה את יכולות הטלקינזיס והטלפתיה מאמה.

[עריכה] לסדרה נוספות סדרות בת

בשנות השמונים הפופולריות הגוברת של Uncanny X-Men והעלייה במספר חנויות קומיקסים ייחודיות, הובילו ליציאתם של מספר סדרות בת לאקס-מן. הראשונה, The New Mutants, הושקה ב-1983 וכיכבה בה קבוצה של בני נוער מהבית ספר של אקסבייר. ב-1985 האקס-מן המקוריים ביחד עם ג'ין גריי שהחוזרה לחיים הקימו את אקס פקטור. ב-1986 וולברין קיבל סדרת סולו של עצמו, בה הוא התעמת רבות עם הכבוד העצמי שלו ועברו. ב-1987 מארוול הוציאו את הסדרה Excalibur, קבוצה שחבריה היו רייצ'ל סאמרס, אפלוליין, שדוקאט והגיבורים הבריטיים, Captain Britain ו- Meggan. הצלחת כותרי ה-X הובילה להיווצרות קרוסאוברים גדולים שהתפרסו על מספר סדרות כל אחד. עם כל סדרות הבת, הזיכיון של האקס-מן נעשה לנכס הכי חשוב של מארוול, אף על פי שמיתוס האקס-מן נעשה יותר ויותר מסובך ונעשה יותר ויותר קשה לעקוב אחר קשתות העלילה הארוכות. בעשור העוקב, הצלחת סדרות הבת של האקס-מן עוררה השראה לזיכיונות פופולריים נוספים, כדוגמת ספיידרמן, באטמן וסופרמן, לפתח לעצמן סדרות בת ו"משפחה" של דמויות משנה.
עוד מהלך שנוי במחלוקת היה שליחת אקסבייר לחלל, לאחר שנפצע פציעה חמורה שרק הטכנולוגיה של שיה'ר יכלה לרפא אותו. הוויכוח העיקרי נבע מכך שמגנטו, נבל לשעבר, לקח את הפיקוד על בית הספר, וביחד עם זאת על קבוצות אקס-מן נוספות. (זו הסיבה שניתנה להחלטת חברי האקס-מן המקוריים ליזום את האקס-פקטור והשתמש בזהויות סודיות - הם חשבו שהקבוצה הנוכחית בוגדת באקסבייר על ידי העבודה עם מגנטו.)
במהלך התקופה קלרמונט יצר קבוצת אקס-מן חדשה שהורכבה מסטורם, רוג', וולברין, קולוסוס, האבוק ומספר דמויות שחדשות לקבוצה :

• מגנטו, הנבל שחזר למוטב, היא אחראי על האקס-מן (הקבוצה הראשית) וה-New Mutants. מגנטו עזב את הקבוצה לאחר שלא הצליח למנוע את המוות של אחד מהחברי ה-New Mutants (דוגלאס רמסי, המכונה גם קרייפר), ובסופו של דבר חזר להיות נבל.
• לונגשוט, כוכב פעולה בטלוויזיה עם כוחות "מזל טוב" שקיבל מחייזר במימד שנשלט על ידי ראש רשת הטלווזיה, מוג'ו.
• דאזלר (אליסון בלר), זמרת דיסקו לשעבר שיכולה לקלוט את אנרגית הצליל ולהמיר את זה במגוון אפקטי תאורה, כולל לייזר. היא הוצגה לראשונה במגוון ספרי X, והייתה לה אף סדרת סולו כושלת משלה בין השנים 1981 ו-1986.
• פסיילוק (באטסי בארדוק) - הוצגה במקור בסדרת Captain British כטלפתית אנגליה, היא הייתה משנה את כוחותיה פעמים רבות.