שיחה:היסטוריה של הספורט
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ראוי לציין, כי הפעילות הגופנית בכלל, והספורט בתוכה בפרט, אינם אלא בבחינת סובלימציה (עידון) של ההישרדות הבסיסית ושל עולם הציד והמלחמות. אפשר ל"פזול", ולא במאמץ רב, אל כל ענפי הספורט שלאורך ההיסטוריה, מני הדו-קרב הארכאי ועד הפיינטבול המודרני ואפילו השחמט, ולדלות מתוכם את המרכיבים הדומיננטיים של ההישרדות והמלחמתיות. שלב המעבר מהפעילות ההישרדותית והקרבית-צבאית לפעילות הספורטיבית מסומן ומסומל כשלב בו שיפר האדם יכולת מסויימת, גופנית ו/או אינסטרומנטלית-כלית, ואו-אז, מטעמי שימור, מסורת ואף אימוני גוף, טיפח את הפעילות ה"אבודה" ה"היא" - ההישרדותית-צבאית כפעילות ספורטיבית. דוגמאות בולטות נוכל למצוא בענפי ההאבקות, האיגרוף, הקשתות, הירי למטרה ועוד. לשלב היסטורי זה ראוי לשבץ את "לידתו" של הזמן הפנוי (זמן איכות), במקביל לתהליך החיברות של האדם הקדמון ולמיסוד הדת והפולחן. כל המרכבים הללו העלו את תרומתם המיוחדת להתפתחות הספורט: הזמן הפנוי - עיסוק בענפים גופניים לאו דווקא ממניעים פרגמטיים (הכנת הגוף להישרדות); החיברות - פעילויות משותפות בעלות אפקט חברתי-קהלי כגון תחרויות ספורט; מיסוד הדת והפולחן - התפתחות הרובד הסקראלי של הספורט: תחרויות למען האלים, תפילות לניצחון, קידוש ענפים ומתחרים ועוד. בהקשר זה מעניין לציין ענף עקרוני מאוד מיוחד, מודרני במידה מסויימת, אשר שומר ב"קנאות אובססיבית" על הזיקה בין ספורט וקרביות-צבאיות, ומדובר בפעילות גופנית, אגבית משהו, המתבצעת ביחידות צבא. כמו למשל עריכת תחרויות בין מחלקות, פלוגות, גדודים, חטיבות, ואף במסגרת כלל צבאית, כשבסוף התחרות ממתין איזשהו פרס קורץ, אישי ו/או קבוצתי. או-אז יסכים החייל ל"היקרע" על ידי הפעילות המפרכת כמו "תחרות של מסע אלונקות" כדי לזכות בצ'ופר כגון חופשה אישית מיוחלת, או "סתם" כדי להוריד את הקבוצה המנוצחת לכך-וכך שכיבות סמיכה פומביות ולזכות ב"גאוות יחידה". טריק זה, רווח הצבא בפיתוח כושרו הגופני של החייל, מזכיר מעט את הפרסומת "בשבילו (הזאטוט) זה 'דני' (מין יוגורט חלבי) ובשבילך (האם ה"פולניה") - חלב!". מעניין אף לציין, כי לא בכדי אנו מציינים את הפעילות הגופנית כ"משחררת אגרסיות". נקודה פסיכולוגית זו מקורה באותם מטענים גנטיים המצויים ב"פנימיותו" של האדם, שראשיתם עוברי וקמאי, עוד מימי המערות והתקופה הקדם-ארכאית. בכל אחד מאיתנו חבוי מין אדם קדמון, שורדני ואגרסיבי, ואנו מצליחים להשתחרר ממנו, זמנית, כמובן, על-ידי פעילות גופנית, ובעיקר תחרותית. הרי לפניכם מעין פרפטואום-מובילה, מין גלגל סובב: היינו בקדמוניותנו חיות אלימות; התעדנו, אך החייתיות-האגרסיביות עדיין מצויה בתוכנו; אנו משתחררים ממנה זמנית על-ידי פעילות אגרסיבית (ספורטיבית) וחוזר חלילה.
בברכה
ד"ר יחיעם שורק
היסטוריון
מכללת בית ברל
לכב' המערכת
האם אפשר לפתח ערך בשם הספורט ברומא הקדומה
בברכה
ד"ר יחיעם שורק
