היפראקוזיס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
היפראקוזיס - Hyperacusis היא תופעה של רגישות יתר לרעש, או חוסר סבילות לרעשים, ממנה סובלים כ - 10% מהאוכלוסייה.
החולים הסובלים מהיפראקוזיס מגיבים באי נוחות וכעס לרעשים שאינם חזקים במיוחד. במקרים קיצוניים החולים נמנעים מפעילות משפחתית וחברתית, ונוטים להסתגר ומשתמש לעתים קרובות באטמי אוזניים. התופעה יכולה לגרום למתח רב ועצבנות, וב - 85% מהמקרים החולים סובלים גם מטיניטוס.
לפעמים נוספת גם תופעה של מיזופוניה, כלומר אי סבילות לקולות מיוחדים, בלי קשר לעוצמתם, למשל קולות של תינוקות, אמבולנסים או אזעקות, ואפילו רשרושי צלופן.
במקרים רבים סובלים החולים דווקא מליקוי שמיעה (חרשות) - ותופעת ההיפראקוזיס מקשה מאוד על שיקום השמיעה. על פי מחקרים בעולם הטיפול המתאים במיוחד להיפראקוזיס הוא TRT, שהוא טיפול הדומה בעיקרון לטיפול בטיניטוס. מאחר ומרבית החולים סובלים גם מטיניטוס, הטיפול דורש התאמה מיוחדת של מכשירי שמיעה או מחוללי רעש מיוחדים, ורק אחרי שיפור בתחושת חוסר הסבילות לרעש מתקדמים לטיפול בטיניטוס. חשוב לעבור ברור אצל רופא אף אוזן גרון ובדיקות שמיעה מכוונות להיפראקוזיס.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- ד"ר טלי מרק, טיניטוס והיפראקוזיס, באתר "קשת"
- טיפול בהיפראקוזיס, בי"ח "הדסה עין כרם"
- האיגוד הבריטי ללקויי שמיעה
- הטיפול בטיניטוס והיפראקוזיס, ארצות הברית
- הטיפול בטיניטוס והיפראקוזיס, בריטניה
הבהרה: המידע בוויקיפדיה אינו מהווה ייעוץ רפואי.
