הקו הירוק (קפריסין)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הקו הירוק, המכונה לפעמים גם "קו אטילה" (על-פי שם הקוד שנתן לו הצבא התורכי), הוא קו הפסקת האש שמפריד בין רפובליקת קפריסין (שבה השלטון קפריסאי-יווני) לבין "הרפובליקה התורכית של צפון קפריסין" (מדינה בלתי-מוכרת שהשלטון בה קפריסאי-תורכי).
אורכו של הקו כ-300 קילומטרים, והוא מוקף משני עבריו באזור חיץ שנמצא בשליטת כוחות האו"ם ברוב חלקיו, ובשליטת כוחות בריטיים בחלקו הדרומי, אזור שבו מחזיקה בריטניה בסיסים צבאיים לפי הסכם מיוחד שנחתם עוד לפני המשבר. הוא נוצר בשנת 1975 כתוצאה מפלישת הצבא התורכי לחלק הצפוני של האי ב-1974, והשתלטותו על השליש הצפוני שלו. הפלישה התורכית באה עקב חשש תורכי מסיפוח קפריסין ליוון, והיא הייתה כרוכה בגירושם של כ-200 אלף קפריסאים-יוונים מצפון האי לדרומו, ובגירוש נגדי של כ-60 אלף קפריסאים-תורכים מדרום האי לצפונו.
הקו חוצה את האי קפריסין מחופו המזרחי לחופו המערבי. הוא יוצא מנקודה על החוף המזרחי מצפון לכף גרקו וממזרח לאזור הבסיס הצבאי הבריטי בדקאליה. הוא מתפתל, ובאחת הנקודות פונה צפונה ומגיע אל עיר הבירה ניקוסיה. הקו הירוק חוצה את בירת קפריסין, ניקוסיה, בלב השטח הבנוי. שטח אזור החיץ בתוך העיר הוא המצומצם ביותר. מניקוסיה ממשיך הקו מערבה, ומסתיים מדרום למפרץ מורפו. החלק שמצפון לקו, שנכבש בידי הצבא התורכי ב-1974, ושנמצא כיום בשליטה קפריסאית-תורכית, כולל 37% משטח האי.
תקריות אלימות לאורך הקו הירוק אירעו מדי פעם, אבל לא לעתים קרובות. ככלל, עם תום הקרבות ב-1974 היה הקו שקט, אבל הוא היה סגור לחלוטין בלי כל אפשרות מעבר דרכו. בחלקים ארוכים שלו הוקמו מכשולים פיזיים כגון חומות וגדרות שמנעו כל אפשרות למעבר. רק בשני כפרים שנשארו באזור החיץ שבשליטת האו"ם הוסיפו קפריסאים-יוונים וקפריסאים-תורכים לחיות אלה בצד אלה, אולם גם בהם נשמרה מידה מסוימת של הפרדה בין הקהילות.
שינוי משמעותי במצב התחולל באפריל 2003, כשהוחלט לפתוח את הקו הירוק לתנועה מוגבלת של תושבים קפריסאים ושל תיירים בארבע נקודות. שתיים מהן באזור שנמצא בשליטת בריטניה, אחת בניקוסיה, ואחת במקום אחר לאורך הקו. פתיחת הקו הירוק נעשתה בעקבות הציפייה לאיחוד האי לקראת צירוף רפובליקת קפריסין לאיחוד האירופי. התקווה לאיחוד האי נכזבה, כיוון שהסכם האיחוד שהציע מזכ"ל האו"ם, קופי אנאן, נדחה במשאל עם שנערך בחלק היווני. למרות זאת, ארבע נקודות המעבר על הקו הירוק נותרו פתוחות. אף על-פי שבאופן רשמי מכירות רוב מדינות העולם, ובכלל זה האיחוד האירופי, בריבונות רפובליקת קפריסין שבשלטון יווני על כל חלקי האי, בפועל רק החלק היווני הצטרף לאיחוד האירופי, והאיחוד האירופי השלים עם קיומה של הרפובליקה התורכית של צפון קפריסין, גם אם לא באופן רשמי.
