הראשון לציון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ערך זה עוסק ברב הראשי הספרדי. לערך העוסק בעיר בישראל, ראו ראשון לציון.

הראשון לציון הוא תואר שמקורו בפסוק: "ראשון לציון הִנֵּה הִנָּם ולירושלים מְבַשֵׂר אֶתֵּן" (ישעיהו מא, כז. כמו שם העיר ראשון לציון) ומשמש כתארו של הרב הראשי הספרדי בישראל.

תחילת השימוש בו היא במאה ה-17, עת ניתן התואר לרבם של יהודי ירושלים. ב-1842 אוחדו תפקידי החכם באשי (הרב הראשי לקושטא ונציגם הרשמי של היהודים בפני השלטון התורכי) עם תפקידי הראשון לציון, ששימש גם כמנהיג היהודי בארץ ישראל והוא נקרא בשני התארים.

עד להקמת הרבנות הראשית לישראל כיהנו בתפקיד 13 רבנים והאחרון מביניהם, הרב יעקב שאול אלישר נפטר ב-1906. בעקבות בעיות שונות ואחר כך בעקבות מלחמת העולם הראשונה, לא נתמנה לו מחליף והרב יעקב מאיר שימש כממלא מקום עם סמכויות חלקיות.

בשנת ה'תרפ"א (1921) הוקמה הרבנות הראשית, ובה מלבד הראשון לציון, שמכהן כרב הראשי הספרדי, ישנו גם רב ראשי אשכנזי. הרבנות הוכרה על ידי ממשלת המנדט ובכך ניתן לראשונה מעמד חוקי לרבנות ולבתי הדין האשכנזיים בארץ ישראל. גם לאחר שהרב הספרדי מסיים את תפקידו כרב ראשי, תואר הראשון לציון נשאר ולכן גם הרבנים עובדיה יוסף ומרדכי אליהו נקראים הראשון לציון ולובשים את הביגוד המסורתי.

רבנים שכיהנו בתפקיד הראשון לציון במסגרת הרבנות הראשית (בסוגריים - שנת מינויים):