התורכים הצעירים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
התורכים הצעירים הייתה מפלגה לאומנית תורכית שתפסה את השלטון באמפריה עותומנית ב-1908 לאחר שהדיחה את הסולטן עבדול חמיד השני.
התורכים הצעירים, אשר הציגו עצמם בעת הההפיכה כמפלגה ליברלית, הפעילה שלטון דיכוי ריכוזי בעשר שנות שלטונם (עד להתפרקות האמפריה עם סיום מלחמת העולם הראשונה בנובמבר 1918) שבוטא באפליה וגזענות נגד העמים הנשלטים באימפריה (שהגיעה לשיאה בשואת הארמנים השנייה בה הם הגלו ורצחו מיליון ארמנים בין השנים 1915-1918) והביאו עליהם את התקוממות העמים הערביים.
[עריכה] יחס התנועה ליהודים
רבים בתנועה הציונית חשבו תחילה כי התורכים הצעירים יעניקו אוטונומיה ליהודים בארץ ישראל, אולם מחשבות אלו התבדו מהר כאשר התנועה גילתה יחס אנטי-ציוני מובהק. מצב זה החמיר במלחמת העולם הראשונה כשהתורכים ראו בעולים היהודים (שהחזיקו ברובם באזרחות רוסית) אויבים והפעילו נגדם גזירות: בין היתר כפו עליהם לקבל אזרחות תורכית, וגירשו את יהודי יפו ותל אביב צפונה אל השרון והגליל בטענה שהצבא הבריטי מתקרב ליפו.