ועדת לנדוי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ועדת לנדוי הוקמה בעקבות פרשת קצין צה"ל עיזאת נאפסו. בראש הוועדה עמד שופט בית המשפט העליון משה לנדוי וחבריה היו השופט בדימוס ומבקר המדינה דאז יעקב מלץ, והאלוף במיל' וראש המוסד יצחק חופי. הוועדה בדקה את שיטות החקירה של השב"כ.
ציטוט מפסק הדין בג"ץ 1043/99 מדברי הנשיא א' ברק: "מיום היווסדה נתונה ישראל במאבק בלתי פוסק על עצם קיומה וביטחונה. ארגוני חבלה העמידו לנגד עיניהם כמטרה את הרס המדינה. מעשי טרור ושיבוש החיים הסדירים הם האמצעים בהם הם נוקטים. אין הם מבחינים בין יעדים צבאיים ליעדים אזרחיים. הם מבצעים פיגועי טרור של רצח המונים במקומות ציבוריים, בתחבורה הציבורית, בכיכרות וברחובות, בבתי קולנוע ובבתי קפה. הם אינם מבחינים בין גברים, נשים וטף. הם פועלים מתוך אכזריות וללא רחם (לתיאור התופעה, ראו דו"ח ועדת החקירה לעניין שיטות החקירה של שירות הביטחון הכללי בנושא פעילות חבלנית עויינת בראשותו של השופט (בדימוס) מ' לנדוי, משנת התשמ"ח 1987 - (להלן - דו"ח ועדת החקירה) אשר פורסם בספר לנדוי 269, 276 (כרך א', התשנ"ה)). "
"על פי נתונים שהוצגו בפנינו, נהרגו בפעולות טרור בין ה1.1.96- לבין 14.5.98 מאה עשרים ואחד בני אדם. שבע מאות ושבעה נפצעו. חלק ניכר מההרוגים והפצועים היו בפיגועי התאבדות קשים במרכזי הערים בישראל. פיגועים רבים - ובהם פיגועי התאבדות, נסיונות להחדרת מכוניות תופת, חטיפות של חיילים ואזרחים, נסיונות לחטיפת אוטובוסים, מעשי רצח, הנחת מטעני חבלה וכיוצא באלה פיגועים - נמנעו בשל פעולותיהן של רשויות המדינה שמתפקידן להילחם יום יום בפעילות חבלנית עויינת זו. הרשות העיקרית הנושאת במשימה זו היא שירות הביטחון הכללי (להלן - שב"כ). להגשמת משימותיו הוא גם עורך חקירות נגד חשודים בפעילות חבלנית עויינת. מטרתה של החקירה הינה, בין השאר, לאסוף מידע על מחבלים ודרכי התארגנותם במטרה לסכל ולמנוע ביצוע מעשי חבלה בעודם באיבם. במסגרת החקירה נעשה שימוש גם באמצעים פיזיים. חוקיות השימוש באמצעים אלו עומד לבחינתנו בעתירות שלפנינו."
שתי תוצאות של מסקנות ועדת לנדוי חשובות : הוועדה הסירה את הטאבו המוסרי המוחלט על עינויים, ובכך פתחה הוועדה את הדרך לאמצעי חקירה ובנוסף הוועדה הביאה את "הנחיותיה" לשיטות חקירה מאושרות בחלק סודי בדו"ח שלה, ובכך הבטיחה כי הציבור לא יידע אלו אמצעי חקירה מותרים בשמו.
