זורק הדיסקוס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
זורק הדיסקוס (ביוונית: Δισκοβόλος του Μύρωνα) הוא פסל שיש קלאסי יווני מהתקופה הקלאסית (פוסל בין השנים 425-485 לפנה"ס), שפוסל על ידי מירון. פסל השיש הינו העתק רומי שנעשה לפי המקור שנעשה מברונזה. הפסל מציג אתלט יווני המשתתף בתחרות זריקת דיסקוס שהייתה מקובלת מאוד במשחקים האולימפיים ביוון העתיקה.
גובהו 1.55 מטרים והוא פוסל בטכניקת גריעה: בשלב הראשון האמן חצב את הפסל בגוש שיש, ולאחר מכן ליטש והחליק את פני השטח, ובכך העניק לפסל טקסטורה חלקה ונקיה, בעלת אופי מאופק ו"קריר". לטקסטורה יש חלק משמעותי באיכות ההבעתית של הפסל – היא מקנה לו איפוק וריחוק. תחושת התנועה נוצרת על ידי התנוחה הסיבובית בה נמצא הפסל - הפסל בחר תנועה זורמת היוצרת מעגל (צורה גאומטרית המסמלת שלמות), וכך יצר התאמה מושלמת בין תנועת הגוף של האתלט לבין צורתו של הדיסקוס, אותו הוא זורק. התנועה המתוארת בפסל אינה אפשרית במציאות. הדינאמיות של הפסל, ומשחקי האור והצל שבו, מוסיפים לתחושת התנועה שבפסל.
תחרויות הספורט ביוון נערכו בהקשר דתי והספורטאים היווניים באותה העת התאמנו והתחרו בעירום, דבר שבעקבותיו גם התפתחה תרבות של פיתוח הגוף. הרקע לפסל זה, המציג ספורטאי עירום הוא למעשה גם דתי וגם חברתי – תרבותי. הפסל מציג דמות אידאלית של האדם במלוא הדרו אל מול הטבע והאלים. הפסל מסמל את תום התקופה הארכאית באמנות היוונית וראשית תקופת הפריחה הקלאסית אשר התאפיינה בשלמות הרמונית, שאיפה ליופי מושלם ואידאליזציה של האדם. חשוב לציין כי התנוחה בה פוסל האתלט אינה הפוזה הטובה והנוחה ביותר בכדי לזרוק דיסקוס והייתה זו החלטת הפסל לעוות מעט את התנוחה על מנת ליצור אידאליזציה של שאר ההיבטים.
פסלו המקורי של מירון מעולם לא נמצא וההעתק הרומי נמצא באיטליה רק בשנת 1781. במהלך המאה ה-19, הפסל נשמר בקפידה במוזיאון קטן והוכנו ממנו כמה העתקים נוספים אך חלקם נעשו בחוסר דיוק. כמו כן נמצאו לו גם כמה העתקים נוספים עוד מהתקופה הרומית שגם ביניהם העתקים בלתי מדויקים. הפסל זכה לפרסום רב והפך עם השנים לסמל של שלמות האדם אך הפסל האחד שנחשב להעתק המושלם של פסלו המקורי של מירון נמצא במוזיאון הלאומי של רומא. העתקים עתיקים נוספים נמצאים במוזיאון הבריטי ובמוזיאון הוותיקן.
בשנת 1937 רצה אדולף היטלר לרכוש לעצמו את הפסל הרומי. גלאצו צ'אנו שר החוץ האיטלקי במשטרו של בניטו מוסוליני הסכים בסוף למכור אותו להיטלר תמורת 5 מיליון לירות בשנת 1938, זאת למרות התנגדויות רבות באיטליה - בין השאר של שר החינוך האיטלקי דאז - ג'וזפה בוטאי. הפסל הוחזר לבסוף לרומא בשנת 1948.
