חזון יוחנן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| ספרי הברית החדשה |
|---|
|
חזון יוחנן, הנקרא לעתים גם ההתגלות של יוחנן או התגלות סתם, הוא הספר האחרון בברית החדשה, המתאר את אירועי אחרית הימים שתתרחש לפי האמונה הנוצרית לפני שישו ישוב לעולם וידון את כל החיים והמתים ביום הדין. משמו היווני של הספר, "אפוקליפסיס" (ΑΠΟΚΑΛΥΨΙΣ, "חזון" ביוונית), נגזרת המילה המודרנית אפוקליפסה, המציינת את סוף העולם.
[עריכה] מחבר הספר
לפי המסורת הנוצרית, מחבר הספר הוא יוחנן בן זבדי, אחד משניים עשר השליחים ומחבר הבשורה על-פי יוחנן ואיגרות יוחנן שבברית החדשה, שחיבר את הספר בעת גלותו על האי פתמוס שבים האגאי, בימי הקיסר הרומי דומיטיאנוס, בשנת 90 לערך. בפרט תומך בגישה זו אירינאוס, מאבות הכנסייה הקדומים ביותר.
עם זאת, ביקורת המקרא, בהתבסס על ניתוח הכתובים של הבשורה עפ"י יוחנן מחד וההתגלות מאידך, שוללת את הגישה הנוצרית המסורתית ומבדילה את מבחר הבשורה עפ"י יוחנן ממחבר חזון יוחנן, הנקרא בביקורת המקרא "יוחנן מפתמוס".
[עריכה] תוכן
חזון יוחנן מתחיל בדבריו של ישו, שנגלה אל המחבר, המכוונים לשבע הכנסיות של אסיה הקטנה (תורכיה). דברים אלה תופסים שלושה פרקים של הספר. רוב הספר מספר על אירועי אחרית הימים, ארמגדון, יום הדין ומלכות האל שתבוא אחריו, והוא רווי שפה ציורית, סמלים ומטאפורות, המקשים על פירושו. רבים מהסמלים המוזכרים בו הם מוכרים מאוד בתרבות הפופולרית, וכוללים את ארבעת הפרשים, המסמלים - עפ"י המסורת הנוצרית וכנרמז מהכתוב - מלחמה, רעב, מגפה ומוות, את שבע כוסות זעמו של האל, המציינות שבע פורענויות שהאל ימטיר על הארץ החוטאת, את בבל - הזונה הגדולה, את החיה ומספרה - 666.
[עריכה] מחלוקת על הכללתו בקאנון
בשל אופיו המיסטי של חזון יוחנן, במרוצת השנים רבים התנגדו להכנסתו לקאנון התנ"ך הנוצרי. עוד במאה ה-4 יוחנן כריסוסטומוס טען נגד הכללת הספר בתנ"ך הנוצרי, מחשש שמא לשונו הציורית תשמש קרקע פורייה לפירושים לא-נכונים של הנצרות וקביעותיה. גם הנוצרים שבסוריה שללו את אלוהיותו של חזון יוחנן, בעיקר משום שהמונטאניסטים הסתמכו עליו. מאוחר יותר, במאה ה-9, הוא נמנה על ה"ספרים שבמחלוקת" ב"סטיכומטריה" של ניקיפורוס מקונסטנטינופוליס. גם כיום, אף שחזון יוחנן הוא חלק מהקאנון הנוצרי, הוא לא נקרא כחלק ממחזור הקריאה בכנסייה האורתודוכסית.
בתקופת הרפורמציה, הן מרטין לותר והן ז'אן קלווין התלבטו בעניין יחסם לספר. קלווין גרס כי חזון יוחנן הוא אכן ספר אלוהי וקאנוני, אך הוא נמנע מלכתוב עליו פירוש. לותר סבר בתחילה כי הספר אינו אלוהי ואינו נבואי, אך שינה את דעתו.
