חלוקת תפקידים במשפחה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חלוקת תפקידים במשפחה הינו גורם מקובל הפועל ברוב התרבויות בעולם ובהיסטוריה. חלוקה זו מתארת את הבדלי המעמדות הפנימיים בתוך המשפחה.
לרוב חלוקת תפקידים במשפחה הינה חלק בלתי נפרד של המסורת, ולכן הינה מאפיין תרבותי. חלוקת תפקידים שכזו תלויה הן במבנה החברתי הקיים, המפעיל את החלוקה, והן בחינוך לחלוקה שכזו.
בתחום זה משקלו של החינוך רב, שכן המשפחה הינה גורם בעל חשיבות עצומה עבור ההתפתחות המוקדמת של האדם, בה נעשה רוב החינוך, ולכן חלוקת תפקידים במשפחה יוצרת דפוסי חשיבה תואמים בכל אדם אשר גדל במשפחה מחולקת שכזו.
המודל הקלאסי לחלוקת תפקידים אותו הציע הסוציולוג טלקוט פארסונס מגדיר חלוקת תפקידים במשפחה לפי מאפייני מגדר וגיל. מודל זה מתייחס לתא משפחתי פשוט, המוגדר בעיקר על-ידי אב אחד, אם אחת וילדים המתרחקים מהתא המשפחתי עם הגיעם לבגרות מלאה. המודל תקף בעיקר עבור התא המשפחתי בחברה המודרנית.
עיקר חלוקת התפקידים, על-פי מודל זה, בין גברים ונשים הינה, שגברים אחראים על ביצוע המשימות האינסטרומנטליות, כשהחשובה בהן היא התמיכה הכלכלית במשפחה ובניית היוקרה שלה, בעוד הנשים אחראיות על ביצוע המשימות האקספרסיביות, ביניהן טיפול בילדים ואחזקת הבית. המבוגרים אחראים על אספקת המשאבים, הסחורות והשרותים הנחוצים למשפחה בעוד הילדים משמשים כצרכנים של שרותים וסחורות אלו.
מודל בסיסי זה מלווה את האנושות ברוב תקופותיה, ומכונה משפחה פטריארכלית. בעשורים האחרונים של המאה ה-20 קיימת שבירה הדרגתית של מודל זה, בעיקר בתחום היחס בין הגבר לאשה, כחלק מצמצום אפליית נשים.
משפחות אשר מבנן אינו תואם את המודל של אב-אם-ילדים לא בוגרים, יוצרות חלוקת תפקידים שונה.
ברוב התרבויות נהוג כי נערים ונערות מסייעים גם הם לתחזוקת התא המשפחתי, בהתאם למינם. תהליך זה, שאינו נפוץ בעולם המודרני, נחשב לחלק בלתי-נפרד הן מחינוך הילדים והן מצורכי המשפחה. קיומן של משפחות גדולות מעודד לרוב תהליך זה, בעוד שגיל עזיבה מוקדם של הילדים מצמצמו.
בתרבויות מסוימות קיים משק בית פעיל למשפחה, הכולל קשרים לא משפחתיים (עבדים, משרתים וכו') או משפחתיים מסוג שונה (כגון פילגש). קשרים אלו מותירים לרוב את ניהול משק הבית בידי הגבר והאשה (או הנשים) שהינם בעלי הבית, בהתאם לחלוקת התפקידים הבסיסית, בעוד שהנספחים למשפחה הם המבצעים בפועל את דרישות בעלי הבית.
